ENA 3977.7

תיאור

מסמך משפטי, ככל הנראה מסוף התקופה הממלוכית או ראשית התקופה העות'מאנית. מוזכרים בו תבואות וירקות (אלחבוב ואלמזרועאת), אלד'הב אלאשרפי (זהב אשרפי), נהר הנילוס (בחר אלניל אלמבארכ), נמל אלכסנדריה (שורה 3), והים הגדול (אלבחר אלאעט'ם, הים התיכון). סעיף האסתאג'אר בשורה 4 רומז לכך שעשוי להיות מדובר במסמך שכירות/חכירה, אך אופי העסקאות והנתיבים המוזכרים מעלים אפשרות שמדובר בשטר מכר או בשטר שותפות. אזכור המטבע לקראת סוף המסמך — "אלנחאס אלאחמר אלמתעאמל בהא אלאן באלדיאר אלמצרייה" (הנחושת האדומה הנוהגת כעת בארצות מצרים) — מסייע לתארוך משוער של המסמך. גויטיין מציין כי מטבעות נחושת אינם מופיעים בתדירות גבוהה במסמכי הגניזה אלא מסוף המאה השלוש-עשרה ואילך, ולכן ייתכן שמדובר בפלס/פלוס מהתקופה הממלוכית (הידוע גם בשם ג'דיד לאחר 1357 לסה"נ). אזכור נומיסמטי נוסף ואולי המועיל ביותר לתארוך הוא "ד'הב אלאשרפי אלד'אהרי"; באופן כללי, אשרפי מתייחס לדינר הממלוכי המאוחר שהוטבע לראשונה בשנת 1425 לסה"נ בימי הסולטאן אלאשרף ברסבאי, ושנותר במחזור גם תחת השלטון העות'מאני (אם כי לאחר 1517 לסה"נ היה ידוע יותר בשם שריפי/שֶריפי). ניתן לומר בביטחון יחסי שמסמך זה מתוארך לסוף התקופה הממלוכית, המאה ה-15 או ה-16, ובהסתברות נמוכה יותר לראשית התקופה העות'מאנית. דרושה בחינה נוספת.

Princeton Geniza Project description: Legal document, probably dating to the late Mamlūk/early Ottoman era. Mentions grains and vegetables (al-ḥubūb wa al-mazrūʿāt), al-dhahab al-Ashrafī, the Nile (baḥr al-Nīl al-Mubārak), the port of Alexandria (l. 3), and al-Baḥr al-Aʿzam (Mediterranean Sea). The istiʾjār clause in l4 suggests that it could be a rental/lease document however the transactions and routes suggest that it could be a sale or a partnership deed. The currency towards the end "al-nuḥās al-aḥmar al-mutaʿāmil bihā alʾān bi-l-dīyār al-Miṣrīyya" hints toward a plausible dating of this document. Goitein notes that copper coins do not begin to appear commonly in Geniza documents until the late thirteenth century and afterward (Mediterranean Society I, 360). Hence, this might be the Mamlūk-era fels/fulūs (aka jadīd post-1357CE). Another numismatic reference that might be the most useful for dating is "dhahab al-Ashrafī al-Dhāhirī"; in general, ashrafī refers to the late Mamlūk dīnār first minted in 1425CE under Sultan al-Ashraf Barsbay which stayed in circulation under the Ottomans (but which was known more commonly as sharīfī/şerifi post-1517CE). It is safe to say that this document is late-Mamlūk 15th/16th-century or much less likely early Ottoman. Needs further examination. YU.