T-S K25.62

תיאור

פתק מהורה אל מורה, בערבית-יהודית. הטקסט ברור למדי, אך קשה להבין למה בדיוק מתכוון השולח. הדברים נשמעים בערך כך: "אדוני, נראה לי שאתה מעסיק אותו בקריאה (אל-קראאה) כדי 'לאכול' את כספו. אבל תן לתלמידי בית הספר 'לאכול' (= להפיק תועלת?). כמו כן, כאשר הוא מבקש לחזור על החומר (יֻעיד), אל תיתן לו. אם אתה רוצה שיחזור על חומר ישן, מוטב שיהיה לבדו. הוא אינו נער (ע'לאם) שכל אחד יכול להקריא לו. הוא נער (ע'לאם) בעל אופי של תלמידי בית ספר (צביאן)." במקורות ספרותיים מסוימים, המונחים ע'לאם וצביה משמשים לסירוגין כינויים לתלמידי בית ספר. אולם מן ההקשר כאן, נראה שע'לאם הוא נער מבוגר יותר מצַבּי. בנוסף ישנה שורה לא קשורה בכתב ערבי, הפוכה ב-180 מעלות (. . . הא וופקהא ואחיאהא), ובצד השני (verso) מופיע טקסט מתוך ההגדה.

Princeton Geniza Project description: Note from a parent to a teacher. In Judaeo-Arabic. The text is quite clear, but it's difficult to figure out what the sender is trying to say. Something like: "My lord, I think you are occupying him with reading (al-qirāʾa) so that you can 'eat' his money. But let the schoolboys 'eat' (= benefit?). Also, when he wishes to review (yuʿīd), don't let him. If you want him to review old material, he might as well be alone. He is not a youth (ghulām) just anyone can recite to. He is a youth (ghulām) with the character of schoolboys (ṣibyān)." In some literary sources, ghulām and ṣabiyya are interchangeable terms for schoolchildren. But from the context here, ghulām seems to be a boy older than a ṣabiyy. There is also an unrelated line in Arabic script at 180 degrees (. . . ها ووفقها واحياها) and on verso some text from the Haggada. ASE