חלק מהעתק של שיר מאת אשתו של דונש בן לברט, ולאחריו החלק הראשון של שיר שני — תשובתו של בן לברט לאשתו

תיאור

חלק מהעתק של שיר מאת אשתו של דונש בן לברט, ולאחריו החלק הראשון של שיר שני — תשובתו של בן לברט לאשתו. בן לברט (990-920 לספירה) היה משורר, מדקדק ופרשן ספרדי שפעל בשירותו של חסדאי אבן שפרוט, מנהיג הקהילה היהודית בספרד. יחסיו של בן לברט עם בני דורו היו סוערים, ואילו על אשתו ידוע מעט מאוד. שירה — היחיד הידוע לנו שנכתב בעברית בימי הביניים בידי אישה — זכה לשבחים על איכותו ועל עוצמתו הרגשית: "היזכור יעלת החן ידידה / ביום פרוד וכף ימין יעודה / ויום הניח על ידה הימנית / צמיד ימין ובזרועו רצידה / ביום לקחה למזכרת גלימו / ולקח הוא גלימתה למזכרת לה / היעצור עוד בכל ארץ ספרד / איש אלוף גם חצי מלכות פקידה" [בתרגומו של פיטר קול לאנגלית]. נראה שבני הזוג נפרדו באי-רצון בנסיבות קשות, כפי שמתואר במרירות בשיר נוסף המיוחס לבן לברט ומופנה למעבידו: "עבדתיך ביגון כי כל סחורתך נמאסה / לא אלקטה עוד ענבים ולא אאסוף בר / בגדתי באשה צעירה ושלחתי לה גט / עזבתי את ביתי ונטשתי את הבן שילדה". חלק מהעתק של תשובת בן לברט לשיר אשתו נשמר בקטע אחר (PGPID 39008): "האם ביקשת את יום מותי בכתבך / 'הבגדת ונטשת את שבועותיך?' / כלום יכולתי לבגוד באישה חכמה כל כך / שנתן לי האל ככלת נעוריי? / לו העלה לבי אי-פעם על דעתו לעזבך / הייתי קורעו לגזרים. / כי הבוגדים ברעם האהוב / האל ממיט עליהם את מוראות האויבים. / עד מהרה יטרפו אריות את בשרו / ונשרים יגמאו את דמו. / מי דומה לכוכבי השחר […]" [בתרגומו של פיטר קול לאנגלית]. (המידע מ-CUDL)