מכתב משפחתי בערבית-יהודית. הכותב או הכותבת, ככל הנראה מדמשק, פונה לאחיו השוהה כפי הנראה בפוסטאט

תיאור

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. הכותב או הכותבת, ככל הנראה מדמשק, פונה לאחיו השוהה כפי הנראה בפוסטאט. הנמען מקבל נזיפות חריפות ביותר ונקרא לשוב לביתו, כדי שלא ינטוש את אמו ולא יותיר את ילדיו יתומים. בין שלל התוכחות נמתחת ביקורת על כך שהיה עליו לשלוח מכתב מעזה, אך "מה שהיה היה" (מצא מא מצא... פאת אלדי פאת...). הכותב מתאר שבמצב זה היה ראוי לו לסדר את ענייניו, ושאנשים נשברים על מקומם ואינם נוטשים את ילדיהם ונשותיהם על אלוהים. הוא תוהה: "מי מנע ממך שלא תשלח מכתב מעזה? ועתה מה שהיה היה — אדוני, אנא קום ובוא, שכן לא נותר עליך עוד לחץ של נושים, שהרי כל החוב שולם ולא נותרה עליך תביעה כלל". הוא מוסיף ומדבר על ההוצאות, על דמשק, ועל ידיעות מ"מצר" (פוסטאט), ומציע: "אם תסייע — אני וגברתי (אמי?) נקנה בית ונתיישב, ולא יישאר עליך הפרש". הוא מוכיח את הנמען על האכזבה שגרם, וחוזר ומפציר: "מה שהיה היה, ואם הצליח לך משהו במצר — קח אותו ובוא, ואל תשאיר את ילדיך יתומים ובלי אב. בחיי האל, מה עוללת לך ולנו, ולוּ לא היו שמחים לאידך — די היה בכך". הוא ממשיך: "אחי, אילו הכניסו לילד בכל יום משהו בכמה דרהמים, היה זה במקום... לא נותר לך... ילדיך מלבדי, והאל יודע כיצד..." בהמשך נשבע בשבועות חמורות ומבקש: "בחיי האל, אל תרחץ אותו אלא בדמשק...".