T-S 8.58

תיאור

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12, אולי המאה ה-11 על פי הפורמט. השולח כותב באריכות רבה ובלשון מעורפלת (ללא אזכור שמות או פרטים מזהים) במטרה להצדיק את מעשיו (נראה שהנמען נעלב מכך שהשולח רכל עליו) ולאחות את הקרע במערכת היחסים ביניהם. בצדו השני של המסמך מופיעה אלגוריה ארוכה המשווה את הנמען לאציל אצילי המעסיק ומכבד עובד אדמה פשוט (השולח) למשך זמן מה, ולאחר מכן מגרשו. בין הדברים הנאמרים: השולח מציין כי הדבר צורב בלבו, מבקש שלא יהיה לנמען חלק בכך, ומדגיש שזה כשנתיים או קרוב לכך מאז האירוע. הוא מצהיר כי אינו רוצה לשאול על ממונו ובניו של הנמען, שהם נעלים מכך, אלא לשמור על האהבה והחסד ביניהם, וכי האל הוא יודע התעלומות והסודות. השולח מבקש שספקותיו של הנמען יוסרו "בדרך אמת ובלשון נכונה", ומביע את כוונתו לשמור על רגשות אלה כל ימי חייו ומאחל שלום לבני הנמען. הוא מצטט את הפסוק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז), ומדגיש שהזכיר את הנמען כפי שהזכיר אחרים, לחיים ולמוות. הוא מספר על עמלו לילה ויום, ומביע צער על שהנמען שכח את הקשר ביניהם. השולח טוען שדברים מסוג זה לא דיבר אלא עם בני ביתו של הנמען עצמו, ולא הוציאם החוצה לאדם זר, ומבטיח שלא ישנה כוונתו זו. הוא מבקש מהנמען שלא יישמע ממנו דבר מפי אחר, ופונה אל האל יתברך. באלגוריה שבצד השני, השולח מדמה את עצמו ביחס למעמד הנמען לעובד אדמה פשוט שבעל אחוזה גדול, איש מכובד ובעל שם, מעסיקו. בעל האחוזה זוכה בכל טובה — בנים וממון — ומכבד את עובדי האדמה במתנות ובתבואה כדי שיתפרנסו. עובד האדמה עובד בכל כוחו ובהתמדה בכרם של בעל האחוזה, אוכל מפריו ושומר חלק מהתבואה לזמן הצורך. כאשר התבואה גדלה, שמח עובד האדמה וכן בני בעל האחוזה, ושמחת עובד האדמה היתה בכך שכל שכרו שמור אצל בעל האחוזה. אך לאחר מכן ראה בעל האחוזה לנכון להרחיק אותו, גידר את האחוזה בגדר של פרחים וגירש את עובד האדמה. עובד האדמה ממשיך לבטוח ולקוות, ואומר שאין לו מקלט אלא באל היודע, שכן לא יעזוב את אדוניו ולא יפנה לאחר. שוב מובא הפסוק "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ", ומוזכרים דינר וסכום מסוים, וביטוי על "רכיבת הרוח".

Princeton Geniza Project description: Letter in Judaeo-Arabic. Dating: 11th or 12th century, perhaps 11th based on the format. The sender writes at great length and in vague terms (no names or specifics are mentioned) about justifying his actions (it seems the addressee became upset that the sender was gossiping about him) and repairing the rift in their relationship. Verso is an extended allegory comparing the addressee to a noble aristocrat who employs and honors a lowly peasant (the sender) for a time, then banishes him. Excerpts: . . . פי קלבי גארח בעד . . . ואן יכון ליס לך פי דלך . . . . פאטרח בעד . . . לאן אעטם אלצעב עלי . . . . פעלת פאן מנד וקת מא . . . . . . בקי סנתין או קריב מנהא . . . אריד אסאלך פי מאלך ואוולדך אלדי הו ארפע מן דלך . . . תרידה ען מא לא תרידה חפאט למודתך ורעאיה לתפצלך . . . . והו עאלם אלצמאיר ואלאסראר . . . אעתקאד מני אנך . . . ען נפסי ויזול שכך או שכי בטריק חק ולפט צחיח וכשיר . . . וכתרת אן תבקא נייתי עלי דלך טול חיאתי שא אן יכונו אולאדך בסלאמתהם . . . גאיבין ואנת תעלם אנני מן יום אן וצלת מן אלאם(?) . . . . . בדלך סאבקה והו אלעאלם וכדלך אנת איצא ומא מנע הוכח תוכיח את עמ[יתך] . . . מן ילאתם ויעלם //מני// . . . אנני דכרתך מתל מא דכרת גירך ללחיאה וללמות ואעתקדת . . . . ולם יחרכני וזר(?) אלזמאן ותעבי ליל ונהאר לאביעך(?) . . . ונסית מא כנת תתלאהא פי כל וקת וחין ותקול אן פסח לי אלזמאן . . . פי חקך מא יגב ואלקדים(?) עאלם ואנת ואלכאלק . . . מתל הדא לם אתחדת . . . אלא מע אהלך ולם אכרגה כארג אלי בשר גיר אהלך ואנא פלא אזול ען דלך אלניה בחדיתי מעך לא גירי . . . . אן אערף או תערף או לא תנצפני מן כלאמי ביני ובינך . . . .אלי אללה סבחאנה . . . . לא תסמע מני שיא עלי יד גיר אבדא ולא אטרח חקך . . . ולא יראה אללה פי צחיפתי פאדא כנת אנא לא אסתחסן כרוג ואלאגדר . . . אשתהי אן ידכל . . . אלאכראק . . . ואנני אשבה נפסי מע חצרתך לפלאח אסתכדמה צאחב ציעה גליל פי אלנאס דו וקאר וסמעה ואללה קד . . . . מן כל נעמה אולאד ומאל פישרפו לדלך אלפלאחין עטיה בפלאחתה גלה יעיש בהא ויעטיהא לה . . . . . . . וקסמה וכטה ואן כאן מא . . . . . . . . בה אלכרמה בתלך אלפלאחה בגמיע קואה ואגתהאדה ופי כל וקת ווקת יאכ[ל] מן לחמה ויכבא דלך אלגלה ליסתנפע בהא גמלה אלי חין . . . . אלארץ וזכת(?) וגא . . הא פאזראר פרח אלפלאח . . . . בניה צאחב אלציעה . . . ודלך אלפרח מן אלפלאח . . . צאחבה . . . גמיע אגרתה ענדה והו . . . . אעטם מן דלך . . . ראי ציחב אלציעה חלול //דלך// עליה . . . אלקול . . . באעדא . . . לנפסה . . . . אלציעה . . . סייג עליהא סיאגא . . . . מן אלפאצה וטרד אלפלאח . . . . ענדה . . . . אלפלאח אלטלב אתכאל . . . . יקול לעל . . . . וידכר וישהוד ולא . . . .אללה אלעאלם אן מא לי מלגא גיר . . . . לאנני מא אסייב . . . . ולא אלי בעד . . . ומא מנה הוכה ת[וכיח א]ת עמיתך . . . . בדינר וען . . . בכמא ותרב . . . ירכב אלהוא