T-S 13J3.15

תיאור

מסמך משפטי. רישום של שטר שחרור הדדי. המקום: פוסטאט. התאריך: השליש השני של חודש אלול אתפ"ב למניין השטרות, היינו אוגוסט 1171 לסה"נ. השטר מתעד שחרור הדדי בין יוצק המתכות (אלצבّאכ) פצ'איל/שלה בן מוסא לבין יוצק המתכות אבו אלברכאת/ברכות בן אבו נצר יפת אלמוריד, שהיו שותפים בעבר בענף תעשייתי שאינו מצוין במפורש. סביר להניח שמדובר היה בשותפות במלאכת הטביעה של מטבעות, שכן שני השותפים נושאים את אותו כינוי (אלצבّאכ – יוצק מתכות), ואביו של ברכות מכונה אלמוריד (ספק המתכות למטבעה). פרטים נוספים על השותפות, כגון היקף ההשקעה של השותפים או חלוקת הרווחים וההפסדים, אינם מופיעים בשטר השחרור. מעשה הקניין נרשם פעמיים במסמך, פעם אחת עבור שחרור כל אחד מהצדדים את משנהו. מעניין לציין שהתביעות הספציפיות שמהן משוחררים השותפים שונות בכל אחד מן המקרים: שלה משחרר את ברכות מכל תביעה "הנובעת משטר חליפין" (חואלה), סעיף שאינו מופיע בשחרור של ברכות את שלה. לעומת זאת, כאשר ברכות משחרר את שלה, הוא אינו שומר לעצמו תביעות בגין "עסקת מצ'ארבה, ולא הלוואה, ולא קראצ', ולא דרישת שכר דירה ולא [חכירה...]" — כל אלה סעיפים שאינם מופיעים בשחרור של שלה את ברכות. אף שסעיפי שחרור בשותפויות נראים בדרך כלל פורמולאיים, סעיפי שחרור במסמכים אחרים מכילים לעיתים קרובות מידע על הסחורות שעמדו במרכז השותפות. כאן ייתכן שהסעיפים הותאמו לתפקידיהם הספציפיים של השותפים. אם כך, העובדה שברכות משחרר את שלה מהתחייבויות אלו (שהיו רובצות על הלווה) מרמזת שברכות היה השותף הבכיר או המשקיע. נוסף על כך, בימי חייו היה אביו של ברכות מעורב בעצמו בעסק נלווה הקשור במתכות יקרות; ייתכן ששותפות זו הסתמכה על קשריו המשפחתיים של ברכות או על עושר משפחתו. (המידע על פי ליברמן)

Princeton Geniza Project description: Legal document. Record of release. Location: Fustat. Dated: Second third of Elul 1482 Seleucid, which is August 1171 CE. The mutual release of the metal caster (al-sabbāk) Faḍāʾil/Shela b. Mūsā and the metal caster Abū l-Barakāt/Berakhot b. Abū Naṣr Yefet al-Mūrid, formerly partners in an unspecified industry, likely to have been in minting as both of the partners bear the same by-name al-Sabbāk (metal-caster) and Berakhot’s father is called al-Mūrid (supplier of metal to the mint). Other details of the partnership (e.g., the amount of the partners’ investment, division of profits and losses) are absent from the release. The act of qinyan is recorded twice in the document, once for each party's release of the other. Interestingly, the specific claims from which the partners are released are different in each case: Shela releases Berakhot from any claim "arising from a bill of exchange" (ḥawāla), a clause absent when Berakhot releases Shela. Conversely, when Berakhot releases Shela, he retains claims for neither "a commenda (muḍāraba), nor a loan, nor a commenda (qirāḍ), nor a demand for rent nor [for leasing …]", all clauses which are absent from Shela’s release of Berakhot. While partnership release clauses generally seem to be formulaic, other documents' release clauses often contain information concerning the partnerships' commodities. Here, it's possible that these clauses were tailored to the roles of the specific partners. If so, the fact that Berakhot releases Shela from these obligations (which would have been incumbent upon a borrower) suggests that Berakhot was a senior partner or investor. As well, in his lifetime, Berakhot’s father was himself involved in a corollary business concerning precious metals; this partnership may have relied upon Berakhot’s family connections or wealth. (Information from Lieberman, "A Partnership Culture," 222)