מסמך משפטי שנכתב בידי רבי עלי בן עמרם. מתוארך ליום חמישי, כ' באב א'שס"ח למניין השטרות, היינו שנת 1057. שטר שחרור עבור בהיה, אשתו של מבורך בן אפרים, מחוב שנפרע בידי בעלה. חתומים על המסמך ישועה בן אברהם הלוי, עלי בן חיים/יעיש הכהן ויפת בן טוביה הלוי. (חלק מהמידע מבוסס על א' ברקת, שפריר מצרים, עמ' 271). לצד הרקטו, ראו רשומה נפרדת.
תרגום לעברית
צד א
... ...] מבורך בר [...
...] ... [...
...] ...ם זהובים ...[...
...] לגוי בלן הזהו[בים ...
...] הגוי לעמרם. ראה עמרם [...
... אשה [...] בדיני ישראל כי חמל עליהם [...]
שהיא אשת איש. ... כולה .רה, ועברו מושבות ביניהם בבית
...] דין ואמר ב[...]. להם: כי הראוי לכם שתעשו פשרה ביניכם
בדיני [ישראל ולא] תלכו לדיני הגוים, ... כי השטר שביד
עמרם בדיני גוים שטר מוחזק. וחס בית דין והזקנים על האשה,
ונכנסו הזקנים ביניהם ונשאו ונתנו בדבר. אחר שראו כי
הנשאר בשטר עליהם שנים וארבעים זהובים צריכים
לתתם לעמרם היום, ראה עמרם לעשות עמם חסד ולקחת מהם
שלשים זהובים, והשאר קיוה כי הוא ישל הגוי לתת אותם לו מתנה.
ורצה עמרם בכן בקנין, וגזרו הזקנים על בעל האשה מבורך
והכריחו עליו ליתן מהשלשים הזהובים חציה, כדי שלא
תהיה אשתו מגוררת בדיני הגוים. ולא אבה לתת החצי, והזהירוהו
בדברים רכים וטובים עד ששקל לעמרם מהשלשים הזהובים
אחד עשר זהוב שקולים טובים, וה[שאר נכתב] שטר על
יעקב בן יעיש הכהן, אחי בהיה אשת מבורך בר אפרים. ורצו
כולם בזו הפשרה. וכששקל מבורך בעל בהיה האחד עשר
הזהובים לעמרם, ביקש לכתוב לאשתו שטר פיצוי מוחזק
על עמרם, ולקח השטר שבידו שלגוים. וכי זה שביקש אמת,
וציוה בית דין וכתב שטר פיצוי לבהיה, וזה הוא מפורש: כי בא
עמרם בר יפת לבית דין והזקנים החותמים עדותם בשטר הזה ואמר:
היו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון שלזכות, וכתבו וחתמו עלי
עדותכם, ואני לא אנוס ולא מוכרח ולא מפותה, אלא בנפש חפיצה
החבר [בר ע]מרם. יפ[ת] ה[לוי בר טוביה?]. נ[תנ]אל בר עמרם נ"ע.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.