מסמך משפטי. הסדר שותפות. מתוארך לאוקטובר 1143. נכתב בפוסטאט בכתב ידו של נתן בן שלמה הכהן. בצד הפנים (recto) נרשם הסדר השותפות, ובצד האחור (verso) נרשמו התשלומים שבאו לאחר מכן, בחתימת חייא בן יצחק ונתן בן שלמה הכהן. השותפים, ח'לף בן אבו אלחסן אלדמסיסי ויוסף בן חסאן אלמהדוי, נסעו למצרים העליונה כדי לייצר צבע ארגמן ולצבוע בו אריגי ארגמן. סכסוך התגלע ביניהם, אולי כאשר חילקו את הרווחים או ההפסדים ממכירת הצבע (שכן חלוקה זו אינה מפורטת במסמך). השחרור ההדדי היה מלא, למעט תשלום של שני דינרים שעל יוסף להעביר לח'לף על פי לוח תשלומים המתואר במסמך. אם יוסף לא ישלים את התשלום במלואו, עליו לתרום לעניים סכום זהה לזה שהוא חייב. ח'לף נאמן (ככל הנראה ללא שבועה) בעניין תשלומיו של יוסף. חרף סעיף העונשין האמור, נראה שיוסף התעכב בפירעון שני הדינרים יותר מן הצפוי, שכן השחרור הסופי המופיע בצד האחור מתוארך לחצי שנה לאחר תום תקופת פירעון ההלוואה, בשנת 1144. (המידע לפי ליברמן, "A Partnership Culture", 219)
תרגום לעברית
צד א
יוסף בן חסאן (אל־)מהדוי. החוב היה שני דינרים כחוב גמור. אבו אלחסן נותר. כסליו וטבת. אין עליו שבועה.
מעשה שהיה לפנינו אנן חתומי מטה, כן הוה: בחדש מרחשון דשנת אלפא וארב[ע]
מאה וחמשין וחמש שנין לשטרות, בפסטאט מצרים, רשותיה דאדוננו שמואל הנג[יד]
הגדול יהי שמו לעולם. כבר התקיימה בין כלף בן אבו אלחסן אלדמסיסי ובין יוסף בן חסאן א[ל־]
מהדוי שֻׁתָּפוּת (שִׁרְכָּה) ביניהם, כאשר עלו לצעיד (מצרים העליונה) לעסק צביעת הארגמן ועיבודו, ונפרדו ממנה
בנסיבות שיארך לפרטן. סופו של דבר: קנה כל אחד מהם מחברו באוכד שרוט אלקנינות (בתנאי הקניין המחייבים ביותר),
בלשון "מעכשו", בבטול כל מודעין ותנאין, שהוא כבר פטר אותו מכל התביעות ומן
הדרישות והחיובים והתביעות מימות עולם ועד עכשיו, ומכל סוגי השבועות,
הקלות והחמורות, ואפילו חרם סתם ועל ידי גלגול. ולא נותרה לאחד מהם על השני תביעה
כלל, מלבד שני דינרים שנותרו על יוסף בן חסאן לכלף בן אבו אלחסן הנזכר מן
יתרת שֻׁתָּפוּת זו, חוב גמור ומלוה זקופה, דין לאזם וחק ואגב על יוסף בן חסאן דנן
ועל יורשיו אחריו, לכלף דנן וליורשיו אחריו. וקנינו אנן חתומי מטה מן יוסף
בן חסאן דנן לכלף בן אבו אלחסן דנן קנין גמור חמור, בכלי הכשר לקנות בו, מעכשיו,
ברצונו בלא אונס כלל, בביטול כל מודעין ותנאין, שהוא חייב ובאחריותו מן המטבע (אלעין)
הכבד והטוב לכלף דנן שני דינרים בדיוק, חוב גמור ומלוה זקופה. ישלם מהם דינר אחד
בחודש כסליו הבא אחרי מרחשון המתוארך לעיל, ובחודש טבת הבא אחריו דינר נוסף.
ומתי שיצא חודש טבת ויישאר אצלו משני הדינרים דבר מה, יהיה עליו כשיעור מה שנותר אצלו מהם
קדש ללעניים, מתנת להם מעכשיו. וכי לא ישלם לו מן ה[...] הזה אף לא דרהם בודד ללא
אתבאתהא ורא הדא [אלש]טר (רישום הדבר בגב שטר זה). ומתי שיטען שפרע דבר מכך ולא יהיה כתוב בגב שטר
זה, תהיה טענתו בכך בטלה, ויהיה דברו של כלף יריבו דנן נ[אמן] עליו במה שיאמר על
מה שנותר לו בשטר זה, ואפילו יטען את הכל, ולא תהיה לו עליו בכך שבועה כלל,
ואפילו חרם סתם ועל ידי גלגול. וכיוון שהותר לאחר ביצוע הקניינים משניהם, כל
מה שרשמנו, את כולו אישרנו, למיהוי לזכו ולראיה לאחר היום, שריר ובריר וקיים.
ח [ד] ש ת ה
נתן הכהן בר שלמה הכהן נ"ע. נתן ביר שמואל החבר ז"ל
מ א נ
צד ב
שמונה וחצי, התקבלו ביד כלף עבור הרווח //לי//
ולו מן סך כל המפורט בתוכה, 24 דרהם
כסף, תשעה וחצי .. .....
קיבל את כל המפורט בפנים, ולא נותר
לכלף בן אבו אלחסן אלדמסיסי בו זכות כלל
מלבד השחרור שיש לו בו. מה שנותר מזה
.......... בו, ונכתב זאת בחדש
תמוז אתנ"ה בפסטאט למיהוי לזכו
נתן הכהן בר שלמה הכהן נ"ע
חייא בר יצחק נ"ע מברך .. ..[..]
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.