מכתב מאבו אלפרג' ובנו אבו אלמג'ד בבלביס אל אליהו הדיין (שהוא בן דודו — אבן ח'אל — של אבו אלפרג')

תיאור

מכתב מאבו אלפרג' ובנו אבו אלמג'ד בבלביס אל אליהו הדיין (שהוא בן דודו — אבן ח'אל — של אבו אלפרג'). הם שוהים בבלביס רק זמן קצר, מאז י"ז באייר, ובאו לחפש שם פרנסה בשל המצב הכלכלי הקשה באלכסנדריה. אלא שהמיזם לא צלח, וכעת הם מתכננים לשוב לאלכסנדריה. מטרתו המרכזית של המכתב היא לבקש מאליהו לגעור באבו אלפרג' אחר, החייב לכותב 18 דינרים, ולאלץ אותו לפרוע את חובו. הכותב הפקיד בידי אותו אבו אלפרג' את הכסף (וסחורות נוספות) בלילה שלפני שיצא לדרכו; לפעולה זו היה עד בן דודה נוסף (אבן ח'אלה) של אליהו, מנצור בן סהלאן. הכותב אמר לאבו אלפרג' לערוך חוזה על ההפקדה/ההלוואה, אך הלה מעולם לא עשה כן (וכנראה עתה הוא מכחיש שהוא חייב דבר). "לו ידעתי שהעניין יסתיים כך, {אני} לא הייתי נותן לו פרוטה... הדבר החשוב ביותר לי ממך הוא לגעור באבו אלפרג', כי הוא כופר [זנדיק]. ישועתי היחידה ממנו תהיה באלוהים ובך. אני המום מן האופן שבו נהג בבני... כעת אני נתח בשר: חסר לי כסף, ראייה ופרנסה." הוא מזכיר את חולשת ראייתו גם קודם לכן במכתב, בהסבירו את "עיכוב הרחל שלי" (הסחורה? הנסיעה?). מעניין גם מה שאבו אלפרג' מוסר בעניין הכנסת האורחים שהעניק לבנו של אליהו, הרופא אבו זכרי, ששב מירושלים בשנה שעברה. תחילה שהה אבו זכרי אצל אבו אלפרג' בן הפרנס. אך לאחר יום הכיפורים אמר הכותב: "מוטב שישהה עמי ולא עם זרים." וכך התגוררו יחדיו, "ראש בראש" — ככל הנראה ביטוי להכנסת האורחים הנדיבה שלו. כאשר הכותב ובנו, יחד עם אסד ואבו אלמנא, החלו להתכונן לנסיעה (לפוסטאט?), הפצירו באבו זכרי לבוא עמם בציינם את רצונו של אליהו, אך הוא סירב. בסופו של דבר אסד הקדים לו 17 דירהמים עבור מס הגולגולת. אבו זכרי אינו מתכוון לבוא, אלא נשאר בביתו של הכותב, יחד עם סלימאן התימני (אולי אביו של אברהם בן שלמה התימני, שהתגורר עם אבו זכרי בירושלים, ולו הייתה משפחה בבלביס). מניעיו של אבו זכרי נראים בחלקם כלכליים — הוא אומר שלא יבוא עד שאביו ישלח לו 10 דינרים. המכתב מלא בכתיבים חריגים, שרבים מהם משקפים ככל הנראה את ההגייה המדוברת.