מסמך משפטי. מתוארך: העשור הראשון של אלול א'תנ"ח לשטרות (יולי/אוגוסט 1147). בו אבו אלרצ'א יעקב בן יוסף, "הנכבד והנדיב", נוטל על עצמו את חכירת המסים של אלמחלה אלכֻּברא מידי אבו אלפרג' ישועה בן אברהם ובנו אבו אלח'יר. טיב המס אינו מפורש; לפי גויטיין, סביר להניח שהיה זה המס על ייצור המשי, צביעתו ומכירתו. ההצהרה נפתחת בדברים: "הייתה בכוונתי לקבל לידי את חכירת המסים של אלמחלה אלכֻּברא, אשר בידי הזקן אבו אלפרג' ישועה בן אברהם ובנו אבו אלח'יר. אז שקלתי בליבי את מצוקתם של אנשים אלה, את חובותיהם והתחייבויותיהם כלפי הדִיוואן, וחשבתי שאם אקח את הדבר הזה מהם באמצעות תחבולות, כוח וגבירות ידי עליהם — ייגרם להם נזק, הן מצד יחסיהם עם הדיוואן והן מאובדן פרנסתם. לפיכך, בהעדיפי את טובתם על פני טובתי, ובבטחוני שברצון האל וסיועו תושג טובת כולנו, אני מציע הצעה זו". שווי חוזה חכירת המסים הוא 335 דינרים לשנה. ההצעה היא שהם יעבירו את זכויות חכירת המסים לאבו אלרצ'א, והוא ישלם את חובם בסך 80 דינרים לדיוואן בארבעה תשלומים שנתיים של 20 דינרים כל אחד. אם המפקח (מֻשְׁרִף) והמנהל (עאמל) של הדיוואן יעלו את הסכום המגיע עבור החוכר החדש, סכום ה"עלייה" (זיאדה) ינוכה מן ה-80 דינרים. חתומים: זכאי בן משה (שהיה הדיין היהודי של אלמחלה בתקופה זו); ועמרם בן יעקב. בשוליים של הצד הראשון ובצד השני מופיע חיבור בעל אופי פילוסופי (?) ביהודית-ערבית, המזכיר מדעי הטבע, אסטרונומיה וכיוצא באלה.
תרגום לעברית
צד א (הוורסו כפי ששומר)
שהדותא דהות באנפנא אנן שהדי דחתמות ידנא
לתחתא כן הוה: הופיע לפנינו השיך אבי אלרצא, כגק' מר' ור'
יעקב הזקן הנכבד, הנדיב והשוע, בן כגק' מר' ור' יוסף
הזקן נע', ואמר לנו: "עלה בדעתי לקבל את הצ'מאן (חכירת המסים) של אלמחלה אלכברי,
אשר בידי השיך אבי אלפרג', מ' ישועה ביר' אברהם נע', ובנו
אבי אלכ'יר. התבוננתי במצוקתם של אנשים אלה, בחובותיהם
ובגירעונות המוטלים עליהם כלפי הדיואן (משרד הממשל), וחשבתי שאם אקח את העניין (אלבאב)
מידם בתחבולות (סיאסה), בכוח ובהתגברות עליהם — יבוא עליהם נזק,
הן מצד הדיואן והן מקיפוח פרנסתם. על כן שקלתי את טובתם
בטרם טובתי-שלי, בתקווה שבכך תבוא רווחה לכולנו
בסיוע האל יתעלה ובעזרתו. וזאת: אני מתחייב לדיואן, בעבור
הנזכרים הללו, מכלל מה שמוטל עליהם כגירעון — שמונים
דינר //במשך ארבע שנים//, עשרים דינר בכל שנה, לא יותר מכך. וכל מה שיהיה מעבר
לסכום זה — איני חייב בו דבר. וזאת בתנאי שיסכימו
המשרף (מפקח) והעאמל (מנהל־גובה) למסור לי את הצ'מאן באותה שומה (עברה) ובאותו סכום
המוטל על הנזכרים כפי שהוא כעת, בלא כל תוספת. ובתנאי
גם שהנזכרים יסתלקו מן הצ'מאן וימסרו לשיך אבי
אלרצא זה את הצ'מאן הנזכר בלא תוספת." והודו
הנזכרים שהשומה של הצ'מאן הנזכר המוטל עליהם היא
שלוש מאות שלושים וחמישה דינר. "ואם לא ימסרו המשרף
והעאמל את הצ'מאן בשומה הנזכרת אלא בתוספת, תהיה
התוספת נכללת בכלל השמונים דינר הנזכרים, ולא יתחייב
השיך אבי אלרצא במאומה מעל לשומה הנזכרת אלא בשמונים
דינר בלבד, הן בעבור התוספת והן בעבור נטילת הגירעון." וכך
קנינו מן השיך אבי אלרצא הנזכר, וכן גם קנינו
מן השיך אבי אלפרג' הנזכר ומבנו, על מה שהותנה עליהם
בדבר מסירת הצ'מאן. וכל זאת מן הכל בקנין גמור חמור מעכשו
בכלי הכשר לקנות בו ובביטול כל מודעי ותנאיי. וכל זה היה
בעשור הראשון של חודש אלול שנת אתנח שריר ובריר וקיים ע י ש
זכאי בר משה נע' עמרם ביר' יעקב נבע מ ע ו
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.