מכתב מאת אישה קראית לשלושה בני משפחה שונים. הלשון סתומה במקומות רבים

תיאור

מכתב מאת אישה קראית לשלושה בני משפחה שונים. הלשון סתומה במקומות רבים. (1) לאמה: היא פותחת בעצב על עזיבתה של אמה — "אהבתך לא גברה [על רצונך לעזוב]". לאחר מכן היא מונה את כל האנשים שמתו (mātū yā ummī māt...): הזקנה אלדאוודיה (צאצאית של דוד); אשת אלכאזרוני שהייתה דודתה מצד האב של אשת יהודה; בנו של אברהים החרש — איש לא הצליח לקבור אותו זה יומיים, "אומרים שהוא חשרי (ḥashrī)", ככל הנראה במשמעות "ללא יורשים" ולא "מזוהם בשרצים" (ראו לקר על מכסי מכס בימי מוחמד). (אלא אם ריכוז מקרי המוות מלמד על תקופת מגפה, ופגרים מסוימים נחשבו למסוכנים?) באשר לענייניה של הכותבת עצמה, היא נשבעת בשבת שהייתה לה מצוקה כספית מול בעל הבית, שלכאורה הלווה לה כסף ובא ביום שישי לתבוע תשלום. היא נאלצה למשכן את טבעת בתה. "אל תשאלי איזו צרה הייתה לי אתמול עם מעאני. אמרי לו (לבעל הבית?), 'הוא (מעאני?) אינו מסתתר. פשוט חלה בדלקת עיניים (רמד) כבר עשרים יום. הייה סבלני. בקרוב יעבוד ויחזיר לך בתשלומים בדיוק כפי שלקח (את ההלוואה) בתשלומים.'" ייתכן שחלקו התחתון של המכתב חסר. בצד verso היא פונה (2) לאבו מנצור, ומזרזת אותו: "התמד בעבודתך, והכל יסתדר לך (yajīk kull shay' mustawī)." היא אומרת דברים חידתיים, שאולי משמעם: "בדבר מה שאמרה אֻם יהודה, אל תשים לב. אמרתי לך שהרבני צריך לשלם את חוב השומרוני בשמך. זה יביא מזל טוב ויסיים את הצרות." (משורה זו הסיק גויטיין שהכותבת קראית.) היא אומרת שהיא עובדת ככל יכולתה למען "המוהר" (? al-mahr) וכבר שילמה לעֻבייד קדח וחצי של קמח, מעט דבש, שתי חתיכות עצים, קדח של אפונת ג'ולבאן ואשלג (? ghāsūl). היא מזכירה כלי חרס (burniyya) שהיה ממולא חסר (? muṭaffafa) ומבקשת מהנמענים להחזירו אליה מלא כראוי (lā tuṭaffūhā). לבסוף, היא פונה (3) לאחיה אבו ת'אבת: "אין לי עצה עבורך אלא שהם אורחיך. אל תיפול ברוחך בגלל אחיך. אל תזלזל (? tufqir) בעצתי, ותתגבר על צרות רבות (?). עשה מעשים טובים. הכורה בור (al-zūbīya) נופל בו. אל תשלח בו יד... תתחרט על כך מאוד ותאמר, 'הזקנה הזאת (al-qaḥba) אחותי צדקה.'" (המשמעות הרווחת של qaḥba היא "זונה", אך פחות סביר בהקשר זה.)