מסמך משפטי. פרוטוקול מבית דין קראי בפרסית-יהודית משנת 951 לספירה, חתום בידי [...] בן אסמאעיל, אברהם בן פדאוי (פדאוי) וסעיד הל[וי]. המסמך שלפנינו הגיע מגניזת קהיר, בדומה לשטר המשפטי מאהוואז משנת 1020, אלא שהוא מוקדם ממנו בשבעים שנה, ומתוארך לשנת 951 לספירה. חשיבותו המיוחדת נעוצה בכך שזהו המסמך הפרסי-יהודי הראשון שמזוהה במפורש כקראי. טקסט שפרסם לא מכבר ד"נ מקנזי זוהה בידי י' רוזנוואסר כפיסת ספר מצוות קראי, וזיהוי זה נראה מבוסס על סמך מקבילות בספר המצוות של ענן. המסמך החדש, המוכיח באופן חיובי את השימוש בפרסית-יהודית בקרב הקראים, עשוי לסייע להסיר את יתר הספקות שיכלו להתעורר בעניין זה. גם הטקסט הנוכחי הוא מסמך משפטי, וכולל מאפיינים אחדים המשותפים לטקסטים פרסיים-יהודיים מן התקופה המוקדמת. עם קטע ספר המצוות שבמוזיאון הבריטי הוא חולק את הייחוד של שימוש באות זי"ן להבעת j; הוא משתמש גם באות גימ"ל לאותה מטרה, בעוד שקטע המוזיאון הבריטי משתמש בצד"י כאות חלופית להבעת j. הבחנות אלה מסבכות במקצת את התמונה שצייר ז' לזאר בטבלה שבה הראה כיצד מיוצגים הפונמות הפרסיים בטקסטים פרסיים-יהודיים שונים, אולם בהיעדר ציונים גיאוגרפיים לגבי המסמכים הקראיים אין להסיק מסקנות מן הייחוד הזה. בין המאפיינים המופיעים במסמך זה והמשותפים לטקסטים פרסיים-יהודיים מוקדמים אחרים: מילות היחס ō (הנכתבת בצורות '-, 'w או w-), 'zmr (בדרך כלל אחריה r' כמילת סיום), ו-mr (?). אפשר להעיר שלמילות יחס אלה משמעות דאטיבית מקורית, אך יש נטייה להשתמש בהן גם עבור האקוזטיב, ושהמילה 'zmr מתועדת בקולופונים היהודיים-פרסיים מקאיפנג כמילת סיום בעלת אפקט גניטיבי. הביטוי gan 'eden ba(h)r ("שחלקו בגן עדן") מופיע ככינוי קבוע לנפטר, ומזכיר את הכינויים 'eden bereḵ ו-'edenī (או 'adanī), המשמשים באופן דומה במצבות הפרסיות-היהודיות מגור שבאפגניסטן, שפרסמו ג' גנולי וא' ראפ. אפשר להצביע גם על המילים 'by, tys, zwyšt, pzyšt ועל השימוש המעניין ב-zyst — פרסית קלאסית ותיכונה jastan במשמעות "לקפוץ", ומכאן "להתרחש, לקרות", וכאן במובן קרוב ל"להתווסף, להיזקף לחשבון". (ייתכן ששטר אהוואז אף הוא קראי: לפי גויטיין הוא נוגע לאחים התוסתרים, וידוע שהיו קראים.) תרגום המסמך: "נכחו [בבית הדין של] הקראים בעת הזאת(?) שמואל, חיים ואהרן, והציגו לפנינו שאלה (??) לצורך התראה (?) בט"ז באב שנת 1262 לשטרות. שמואל הנזכר הגיש בקשה כנגד חיים ואהרן, נאמניו של חסן השומר, שחלקו בגן עדן, דודם מצד אמם, ואמר: 'הוא עשה דבר שנזקף לזכותי, אני שמואל, ואשר היה צריך לחייב בו את חסן השומר, יניח ה' רוחו.' אמרנו להם: 'אנו עורכים ביניכם (הסכם), כך שנטיל עליכם פשרה, ולפיה כל שנעשה כלפי גופכם או למענכם — עליכם לקבל ולא לפעול אחרת, ולא ללכת לבית דין אחר זולת זה בכל תביעה.' הם הסכימו לברית ולתנאי זה, ושמואל הנזכר קיבל(?) עליו תנאי זה ואישרו על עצמו בשבועה — היינו, אם (יעשה) אחרת ממה שיאמרו לו בבית דין זה של הקראים [השבועה נותרה חסרת השלמה]. אז אמרנו לחיים ולאהרן הנזכרים: 'כשם ששמואל זה קיבל זאת על עצמו, כך יחול הדבר גם עליכם.' הם אמרו: 'כן, מוטל עלינו.' ואז הגיש שמואל הנזכר בקשה בנוגע ל(רכושו של) חסן השומר, שחלקו בגן עדן. שיחה ארוכה התנהלה בין שלושתם בעניין זה, וחיים ואהרן הנזכרים הציגו את ספרי חסן השומר, שחלקו בגן עדן, וראינו שלא עלה בידינו דבר מן החקירה — היינו, שיצטבר משהו לזכותו של שמואל כנגד חסן הנזכר. לבסוף הסכים שמואל הנזכר ונענה כך, מרצונו החופשי, ואמר: 'הריני מסכים ומוסר את הדבר, ששני אלה, חיים ואהרן, אחיי, יערכו בעצמם חיפוש בפנקסי חשבונותיו של דודנו, וכל מה שיאמרו שמצאו שם, בין לזכותי ובין לחובתי, דבריהם יהיו אמת ומקובלים, והם נאמנים בכל אשר יאמרו על מה שיודעים היטב ומצאו בפנקסי דודנו, ממה שאני חייב. אם יאמרו שמצאו בפנקסו דבר שאני חייב, אשלמנו ללא סירוב, ללא דיחוי וללא תירוץ.' שמואל הנזכר נתן ארכה לחיים ולאהרן אחיו לבצע חיפוש באותם פנקסים עד חודש מרחשוון של שנת 1263, מרצונו החופשי. חיים ואהרן הנזכרים גם הם הסכימו לאופן הזה ויצאו מבית הדין של הקראים (בהסכמה) לגבי אופן זה. עשינו זאת בשני עותקים, ונתנו אחד לשמואל ושניים לחיים ואהרן, כדי שיגיע לידו של כל אחד מהם כזיכרון, כבחירה וכהוכחה. ... עלי ... בו אסמאעיל ... סעיד ... אברהם בן פאדוי, עד." המכתב מסומן "L16" בסיווגו (הבלתי מפורסם) של שאול שקד לטקסטים פרסיים-יהודיים מוקדמים.