מכתב ביהודית-ערבית. הרקטו פגום ודהוי מאוד, בעוד שהוורסו קריא ברובו

תיאור

מכתב ביהודית-ערבית. הרקטו פגום ודהוי מאוד, בעוד שהוורסו קריא ברובו. ייתכן שיד הכתיבה מזוהה. ברקטו נזכרים עמראן; אישה; הליכים משפטיים; פסקי דין מושחתים (אלדין אלפאסד); בקשת טובה מהנמען; וסיידנא שר השרים (שם התואר של שר שלום הלוי, ראש היהודים בחלק מהתקופה 1171–1195 לספירה); והקלה שהשולח כבר קיבל משר השרים. ייתכן שהוא גם מזכיר את סבליו הגופניים (מאבק? מצלע שבורה?): אני מקאץ אלגבאר מכסור אלגנב (בשורה האחרונה). בוורסו הוא כותב שהוא חי בשלווה עם שכניו; הוא מתכנן ללכת אל האישה (אשתו או אלמנתו של נסים?) ולהביא אותה ואת ילדיה כדי לעשות הצהרה משפטית שהם יפרעו לנמען את הדינרים שהם חייבים לו; הכול מסכימים לתכנית זו. המכתב המקורי מסתיים כאן בברכות שלום ובנוסחת ישע יקרב. הוא מוסיף פוסט-סקריפט שבו הוא מציין ששלח מכתב נוסף לסיידנא, מסכם את תוכנו או קורא לנמען להתערב אצל סיידנא כדי לוודא שיפעלו על פיו. הוא מתלונן על "משוגע" מסוים (מג'נון) שלשמו הוא מצרף קללות. אותו משוגע זרע מדנים בין השולח לבין אחותו וילדיה. הוא מצטט את משלי ו:יט (וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים). הוא אומר שהנמען כבר מודע ל'מה שעשו' עם האלמנה, בתו של חסן(?) ועם דאוד ויוסף בעניין ירושה. הוא מסיים בתלונה נוספת על אותו משוגע.