הסכם משפטי בעניין ההקדש הקהילתי היהודי-רבני של קהיר (אלקאהרה אלמחרוסה) ופוסטאט (מצר אלעתיקה)

תיאור

הסכם משפטי בעניין ההקדש הקהילתי היהודי-רבני של קהיר (אלקאהרה אלמחרוסה) ופוסטאט (מצר אלעתיקה). בכתב ערבי. מתוארך ב-26 ברמצ'אן שנת 9[04] להג'רה (1499 לספירה בקירוב). בהקדמה למהדורתה מציינת ג'יין הת'אוויי כי המסמך הוא הסכם משפטי (תצאדק), וכי מילים רבות בטקסט מטושטשות בשל קרעים, וגם התאריך החותם קשה לקריאה מלבד היום והחודש — 26 ברמצ'אן. עם זאת, מעורבותו של נתן שלאל, אחד לפני האחרון מבעלי התפקיד של ראש היהודים (ראיס אליהוד), מאפשרת לפרש את השנה כ"אר[בע?] תסעה [מאה]", כלומר "תשע [מאות] [וארבע?]", דהיינו 1499 בערך. על פי תנאי ההסכם, נתן שלאל מעניק זכויות ניהוליות על נכסי הווקף (ההקדש) הרבניים בקהיר וב"קהיר הישנה" (פוסטאט) למעלם עבד אלכרים בן מוסא בן צדקה, המכונה "אבן צניעה", ולאדם שייתכן שהוא דודו, מעלם סעיד בן צדקה בן מהד'ב. במסמך נתן נקרא תחילה אבראהים — שם שאינו מתועד עבורו במקורות אחרים הידועים — ולאחר מכן נתן בן סעיד בן נתן. עד הנזכר במסמך הוא סלימאן בן יוסף בן שמואל, המכונה אבן אלתאג'ר היהודי הרבני, ומופיעות בו שתי חתימות של עדים מוסלמים. הנכסים ששני המעלמים אמורים לנהל מכונים במסמך "וקף". מונח זה לא היה רק מקבילה ערבית נוחה להקדש ההלכתי המוכר בעברית כ"הקדש": עד סוף המאה הארבע-עשרה נוסדו כל ההקדשות היהודיים החסידיים בבתי דין מוסלמיים כווקף. מנהג זה היה תגובת הקהילה היהודית לחוק משנת 755 להג'רה/1354 לספירה, שהעביר את כל דיני הירושה — ללא הבדל של שיוך דתי — לסמכות המדינה, ובכך העביר אותם לבתי דין של השריעה. הקדשת הנכסים כווקף אפשרה לקהילה הרבנית לשלוט בהכנסות שהם הניבו ולמנוע החרמה של הנכסים או של הכנסותיהם על ידי המדינה הממלוכית. אשר לנכסים המוקדשים עצמם — המסמך אינו מפרט היכן בקהיר ובפוסטאט הם ממוקמים. בכתב היד מזוהה כשייך לתקופה הממלוכית או ראשית התקופה העות'מאנית.