T-S 13J8.4

תיאור

מכתב מאת כותב בלתי ידוע, השוהה באלכסנדריה, אל מצליח גאון בפוסטאט. תיארוך: 1127–1138. בערבית-יהודית ובעברית. מטרת המכתב היא להפציר במצליח שיחקור בעניין מותו של בן משפחה של הכותב — פרשה שמצליח כבר היה מעורה בה במידת מה. נראה שההליכים המשפטיים באלכסנדריה לא הסתיימו לטובת הכותב, והוא מאשים קבוצת רשעים לא רק בכישלון ההליכים אלא גם במותו של בן המשפחה מלכתחילה. הכותב פותח באמרת חז"ל (בבא מציעא נח ע"ב) שאונאת דברים חמורה מאונאת ממון, שכן את האחרונה אפשר להשיב ואילו את הראשונה לא. קל וחומר, הוא מוסיף, כאשר נעשו באדם מעשי מרמה או קנוניות (גַ'בַּאאִן). הוא ממשיך ואומר שרופא שיש לו ניסיון אישי במחלה ובטיפול בה יעיל יותר בריפוי אחרים; שמצליח עצמו היה קורבן לקנוניה של מעמד (?חַאל) וממון (מַאל), אך אלוהים ברחמיו השיב לכל אדם את הראוי לו; ועל כן מצליח יהיה האדם המתאים ביותר לטפל בעניין שהכותב עומד להציג בפניו, שהוא מקרה של קנוניה של מעמד וממון ומשפחה וקשרים (?וַסַאאִט) ועדים. אכן, יש באלכסנדריה קבוצת רשעים מפורסמים המבקשים לעוות את הדין ולשחד את הדיינים, ולגרום לכך שייראה כאילו קרבנותיהם הם החוטאים. באשר למת (שורה 20 ואילך), וכיצד יצא מדעתו ומת לאחר ששתה את התרופה — מה שהרגו באמת, לפי הכותב, היא העובדה שהושמץ בידי אחרים שהתלוננו עליו בפני מצליח, בעוד שלמעשה המת הוא זה שנעשה לו עוול והיה זה שראוי שיתלונן. כל רצונו של הכותב הוא שמצליח יערוך חקירה יסודית בעניין. הכותב מעדיף זאת על פני כל הירושה, שאין לו צורך בה. לאחר מכן הוא מצטט אמרה (שדהויה לצערנו) של רופאים מסוימים על ההזיה (הַדַ'יַאן) שמחוללות מחלות מסוימות; קל וחומר אצל אדם (המת) שסבל מכמה מחלות — של הנפש, של הגוף, וקנוניה (גַ'בִּינַה) שנרקמה נגדו. הוא חותם בשבחים ובבקשות בנוסח המקובל, ולבסוף כותב ברמיזה: "בן זומא עדיין מבחוץ" (חגיגה טו ע"א).

Princeton Geniza Project description: Letter from an unknown writer, in Alexandria, to Maṣliaḥ Gaon, in Fustat. Dating: 1127–38 CE. In Judaeo-Arabic and Hebrew. The purpose of the letter is to beseech Maṣliaḥ to investigate the matter of the death of a family member of the writer, a case with which Maṣliaḥ was clearly somewhat familiar already. It seems that the legal proceedings in Alexandria had not gone in the writer's favor, and he blames a group of evildoers not only for this but also for the death of the family member in the first place. The writer opens with the rabbinic dictum (Bava Meṣiʿa 58b) that verbal oppression is graver than monetary oppression, because the latter can be restituted but the former cannot. This is all the more true, he adds, when frauds or conspiracies (ghabā'in) have been perpetrated on somebody. He continues by saying that a physician who has personal experience of illness and treatment is all the more effective in treating others; that Maṣliaḥ himself has been the victim of conspiracy of rank (? ḥāl) and money (māl), but God in his mercy restored to each person what they deserved; thus, Maṣliaḥ will be the most suitable person to take up the case the writer is about to present, which is one of conspiracy of rank and money and family and connections (? wasā'iṭ) and witnesses. Indeed, there is a group of well-known evildoers in Alexandria who seek to pervert justice and corrupt the judges, and make it appear as if their victims are the ones at fault. As for the dead man (l. 20f), and how he lost his mind and perished after drinking the medicine—what truly killed him, according to the writer, was the fact that he had been slandered by others who complained about him to Maṣliaḥ, when in fact the dead man was the one who was wronged and ought to have been the one complaining. The writer's only desire is for Maṣliaḥ to conduct a thorough investigation into the matter. The writer prefers this to the entire inheritance, for which he has no need. He then cites a (sadly faded) saying of certain physicians about the delirium (hadhayān) that certain illnesses produce; all the more so for someone (the dead man) who suffered multiple illnesses, of mind, of body, and a conspiracy (ghabīna) against him. He concludes with formulaic praises and pleas, and finally writes, cryptically, "Ben Zoma is still outside" (Ḥagiga 15a). ASE.