מכתב מכותב לא ידוע באלכסנדריה אל רב מצליח גאון בפוסטאט

תיאור

מכתב מכותב לא ידוע באלכסנדריה אל רב מצליח גאון בפוסטאט. התיארוך: 1127–1138. בערבית-יהודית ובעברית. מטרת המכתב היא להפציר ברב מצליח שיחקור את פרשת מותו של בן משפחה של הכותב, עניין שרב מצליח כבר היה מעורה בו במידת מה. נראה כי ההליכים המשפטיים באלכסנדריה לא הסתיימו לטובת הכותב, והוא מאשים חבורת רשעים לא רק בתוצאה זו, אלא גם במותו של בן המשפחה מלכתחילה. הכותב פותח בדברי חז"ל (בבא מציעא נ"ח ע"ב) שאונאת דברים חמורה מאונאת ממון, שכן את השנייה ניתן להשיב ואילו את הראשונה לא. וכל שכן, הוא מוסיף, כאשר בוצעו נגד אדם מעשי מרמה או קנוניות (ע'באא'ן). הוא ממשיך ואומר שרופא בעל ניסיון אישי במחלה ובריפוי טוב יותר בטיפול באחרים; שרב מצליח עצמו היה קורבן לקנוניה בענייני מעמד (חאל?) וממון (מאל), אך הקב"ה ברחמיו השיב לכל אחד את המגיע לו; לפיכך רב מצליח הוא האדם המתאים ביותר לטפל במקרה שהכותב עומד להציג, שהוא מקרה של קנוניה בענייני מעמד וממון ומשפחה וקשרים (וסאא'ט?) ועדים. אכן, קיימת באלכסנדריה חבורת רשעים ידועה המבקשת להטות את הדין ולהשחית את הדיינים, ולגרום לכך שקורבנותיהם ייראו כאשמים. באשר לאיש שמת (שורה 20 ואילך), וכיצד יצא מדעתו וגווע לאחר שתה את התרופה — מה שבאמת המית אותו, לפי הכותב, היה העובדה שהוצא דיבתו רעה על ידי אחרים שהתלוננו עליו בפני רב מצליח, בעוד שלמעשה המנוח היה הצד המקופח שהיה צריך להיות המתלונן. משאלתו היחידה של הכותב היא שרב מצליח יערוך חקירה יסודית בפרשה. הכותב מעדיף זאת על פני כל הירושה, שאין לו בה צורך. הוא מצטט לאחר מכן אמרה (מטושטשת למרבה הצער) של רופאים מסוימים על ההזיה (הד'יאן) שמחלות מסוימות מולידות; קל וחומר במי (המנוח) שסבל ממספר מחלות — של הנפש, של הגוף, וקנוניה (ע'בינה) נגדו. הוא מסיים בשבחים ובהפצרות בנוסח מקובל, ולבסוף כותב, ברמז סתום, "בן זומא עדיין מבחוץ" (חגיגה ט"ו ע"א).