שאילתה הלכתית שכתב חלפון בן נתנאל, אולי מעידאב, לחכם שאינו נזכר בשמו

תיאור

שאילתה הלכתית שכתב חלפון בן נתנאל, אולי מעידאב, לחכם שאינו נזכר בשמו (הפנייה בפתיחה: "הדרת יקרת אדונינו הרב הגדול יחיד הדור ופלאו ממזרח שמש עד מבואו אב בית דין שלכל י̇ש ירום הודו והדרו... אדונינו נר גלותינו אור עינינו"). חלפון כתב מכתב זה כנספח לשאילתה מוקדמת יותר (שלא שרדה או שטרם זוהתה), "על החוף מפני חיפזון השליח" (שורות 13–15 של הצד השני). השאילתה נוגעת במקרים מורכבים בהלכות ייבום: אישה ששמעה מפי שמועה שבעלה נהרג, סירבה להתייבם, ולאחר מכן מתה, והסבך שנוצר סביב ירושת כספי כתובתה — חלק מהם כבר גבתה (חמישים דינרים) — כאשר היבם תובע מיורשיה להשיב לו את הסכום. נדון גם סעיף הנאמנות בכתובתה, הפוטר אותה משבועה בעת גביית הכתובה, וזיקתו למקורות התלמודיים, ובכלל זה כוחן של נוסחאות המחילה "מחול לך" ו"אתן לך". השאלות ההלכתיות שעל הפרק עוררו מחלוקת בין "התלמידים", בליווי התנהגות בלתי־ראויה ("פאן קד וקע פי גמיע דלך בין אלתלאמדה כלף ומכאברה"). חלפון מבקש מהנמען לפסוק הלכה ולפרש את נימוקיו במלואם, כדי ליישב את המחלוקת. (המידע ברובו מ־India Book IVb.) ייתכן שיש קשר בין מסמך זה למכתב אחר של ח'לף בן יצחק מ־1131, ובו הוא מודה לחלפון בן נתנאל על ששלח לו תשובה בענייני ייבום. פרידמן ואשור (India Book IVa, 91–94) שוקלים כמה אפשרויות לזיהוי הנמען, ומציעים בסופו של דבר את הרצף הבא של האירועים: - מחלוקת פרצה בין החכמים בעדן או בתימן בעניינים הקשורים לייבום - שהותו הממושכת של חלפון בעידאב אפשרה לו לשלוח שאילתה הלכתית לפוסטאט ולקבל תשובה - הסמכות שאליה הופנתה השאילתה עשויה להיות "הרב" רבי אלעזר אבן אלקצבי - חלפון החזיר את התשובה לח'לף בעדן וקיבל בתמורה מכתב תודה המסמך לא היה חלק מרשימת גויטיין המקורית, אלא זוהה כמסמך של חלפון בידי מ"א פרידמן, שכללו ב־India Book IV.