T-S K6.154

תיאור

רישום בעלות על ספר שהיה שייך למבשר בן ישועה הלוי. הספר נרכש לאחר מכן על ידי נדיב בן סעדיה הלוי בשנת 1469 למניין השטרות (=1157 לסה"נ), ולימים עבר בירושה לשלמה בן שמואל הלוי. בחלקו העליון של הצד הקדמי מופיעות הערות בערבית-יהודית שבהן אדם לא מזוהה תיעד את כל פיסות הרכילות המעניינות שהוא ואחיו "אב" שמעו, בעיקר מפי אבו אלח'יר. (1) אבו מנצור היה רגיל לחשוב שאביך הוא "מכשוף אלדאר אלכ'ומר" — שמשמעותו אינה ברורה לחלוטין. (2) "המשפחה" של אלרחבי אינה שומרת על דיני טומאה וטהרה, ויושבת לפניו חשופה בגלימה שקופה (ע'לאלה), ואלרחבי שותה בשבת. (3) אבן אלבטאל יושב עם אלרחבי ומקלל אותך ב"ז' וק'" (קיצור של "זוג' קחבה", הקללה החמורה ביותר האפשרית; ראו אבן תימייה, מנהאג' אלסנה), ואלרחבי מצטרף לקללות אף שהוא מעמיד פנים שהוא נמנה עם אוהביך, אך "הבטח שלא תספר שאני אמרתי לך". (4) [כעבור ימים אחדים בסויקת אלשמע או אלג'אמע]: אלרחבי אמר שמישהו היה "בנו" באלכסנדריה; שאר הפיסה הזו סתום ומזכיר כהן מסוים. (5) עקיב אמר שאלרחבי סיפר לו שאבן אלברדאני בא על (פסק) ה"ג'וירה" (ככל הנראה צורת הקטנה של "ג'אריה", שפחה, ואולי רומז לכך שהייתה גם קטינה) שאותה פדה מן השבי, "והוא רשע אף יותר מזה" או "האם ייתכן רשע גדול יותר מזה?" (פיכון רשע ארשע מן האדא). (6) עקיב אמר משהו על שנתקל באבן אלבטאל. (7) הוא אמר שאבו עמראן קילל אותי בקללה שתהיה ארוכה מדי לספרה. (8) בין הדברים השונים שאמר על אבו אסחאק וגיסו… [קטע זה קשה לפענוח, ומעורבים בו אבן כליב השיכור ובית הידוע בשם "סמאא אלמלך"].

Princeton Geniza Project description: Ownership inscription of a book that belonged to Mevasser b. Yeshuʿa ha-Levi. The book was then purchased by Nadiv b. Saʿadya ha-Levi in 1469 of the Seleucid Era (= 1157 CE) and later inherited by Shelomo b. Shemuel ha-Levi. In the top part of recto, there are Judaeo-Arabic notes in which an unidentified person recorded all the items of titillating gossip that (s)he and his or her brother "Ab" heard mainly from Abū l-Khayr. (1) Abū Manṣūr used to think that your father was מכשוף אלדאר אלכומר, the meaning of which is not entirely clear. (2) The "family" of al-Raḥbī does not observe the laws of purity (טומאה וטהרה) and sits in front of him exposed in a diaphanous gown (ghilāla), and al-Raḥbī drinks on the Sabbath. (3) Ibn al-Baṭṭāl sits with al-Raḥbī and curses you with "the Z and the Q" (from "zawj qaḥba," the worst curse possible; see Ibn Taymiyya, Minhāj al-Sunna, https://lib.eshia.ir/11366/1/458) and al-Raḥbī joins in the cursing even as he pretends to be among those who love you, but "promise not to tell that I told you." (4) [Some days later in Suwayqat al-Shamʿ or al-Jāmiʿ]: Al-Raḥbī said that someone was his "son" in Alexandria; the rest of this tidbit is cryptic and mentions a certain Kohen; (5) ʿUqayb said that al-Raḥbī told him that Ibn al-Baradānī fornicated (fasaqa) with the juwayra (presumably a diminutive form of jāriya, female slave, perhaps implying that she was also a minor) whom he redeemed from captivity, "and he is even more wicked than that" or "could there be someone more wicked than that?" (פיכון רשע ארשע מן האדא). (6) ʿUqayb said something about running into Ibn al-Baṭṭāl. (7) He said that Abū ʿImrān cursed me with a curse that would be too long to tell. (8) Among the various things he said about Abū Isḥāq and his brother-in-law. . . . [this one is tricky to figure out, and involves a drunk Ibn Kulayb and a house known by the name of Samāʾ al-Mulk]. (Information in part from GRU catalogue via FGP.) ASE