עצומה שהגישה אשה לבית הדין ובה היא מבקשת את סיוע הקהילה, לאחר שבעלה יצא לנסיעותיו ולא שב

תיאור

עצומה שהגישה אשה לבית הדין ובה היא מבקשת את סיוע הקהילה, לאחר שבעלה יצא לנסיעותיו ולא שב. בערבית-יהודית, בכתב ידו של הלפון בן מנשה הלוי (פעל 1100–1138). ראו גם מסמך נוסף באותו עניין. התאריך לא נשתמר. האשה הביאה את עניינה לפני בית הדין וביקשה שייקצבו לה דמי מזונות שיאפשרו לה לכלכל את עצמה. טענותיה היו כדלקמן: בעלה עזב אותה לזמן קצר בלבד ולא התכוון לשהות הרחק מהבית במשך החורף, ואולם עד לאותה עת כבר נעדר יותר מששה חודשים. כדי לפרנס את עצמה נאלצה למכור את כל שנותר לה מנדונייתה. יתרה מזאת, גם כשהוא נמצא בבית הוא מתעלל בה. בקשתה מבית הדין הייתה כפולה: א. כאמור, לקצוב לה דמי מזונות למחייתה; ב. לאשר במסמך רשמי כי כל מה שנאלצה למכור כדי לשרוד ייחשב כחוב שבעלה חייב לה. הבקשה השנייה נענתה מיד, אך ההכרעה בבקשה הראשונה נדחתה מתוך תקווה שהבעל ישוב בקרוב. משהתעכב הבעל בשובו והאשה חזרה ופנתה לבית הדין בבקשות עזרה, הוחלט להעניק לה דמי מזונות באופן זמני. נראה שהייתה מבנות המשפחות הנכבדות בעיר, שכן לא נשללו ממנה אפילו משרתיה, אשר גם הם נלקחו בחשבון בקביעת גובה הקצבה. לא נשתמרו חתימות על המסמך. (המידע מבוסס על גרשון וייס.)