מכתב מהמלמד אבו אלחסין יהודה (בן אהרן?) אבן אלעמאני, באלכסנדריה

תיאור

מכתב מהמלמד אבו אלחסין יהודה (בן אהרן?) אבן אלעמאני, באלכסנדריה, אל בן דודו מדרגה שלישית וגיסו הרופא ישועה בן אהרן אבן אלעמאני, בבית החולים בקהיר. ביהודית-ערבית. מתוארך: י״ב באלול [4800+]168 = ד׳תתקס״ח לבריאת העולם, כלומר 1208 לספירה (אף שכרטיס האינדקס של גויטיין מציין 1217 או 1228 לספירה, ייתכן משום שעבד מהעתק צילומי). חלק ראשון (r5–34): יהודה מפרט את הצעדים שנקט כדי להבטיח את הצלחת הנמען בלימודי הרפואה בפוסטאט/קהיר, לקראת פתיחת מרפאה באלכסנדריה. (כינויי הגוף במכתב מבלבלים במקצת, ולא מן הנמנע ש״אחי״ מתייחס למישהו אחר ולא לנמען.) יהודה שלח קודם לכן הוראות עם הנער מהד'ב בן מריות הכהן. יהודה מייעץ לרופא המיועד להציג מכתבי המלצה לוואלי, לקאדי, לאלמופק, לאבן תמאם המפקח (אלמשארף) ולאבן צדקה (לפי גויטיין, רופא שומרוני ידוע). כל מי שרוצה ללמוד אצלם חייב ללמוד בפוסטאט ולקבל שם את ״תעודת ההתנהגות הטובה״ (תזכיה). עליו לשאוף אך ורק לתזכיה ולא לחסוך בהוצאות, שכן אם ישיג את התזכיה — השיג הכל, וישיב במהרה את הכסף שהוציא. יהודה צירף גם שלושה מכתבים נוספים עם נושא המכתב הנוכחי, אחד מהם מכתב מאבן אלקאש אל אלשיח' אלסדיד, מורהו (אסתאד') של הרופא המיועד. יהודה שלח גם 5 מכתבים עם הגוי מנצור אלחרירי, קרוב של אשת אבן אלתניסי. 3 מהם מן הפקיה אבן עיסא: הראשון הוא תשובה למכתב הרופא המיועד, השני מכתב המלצה לאדם ששמו אלשרף בבית החולים, והשלישי מכתב לבנו של הפקיה סלאמה אבן אלאעמא (מכתב זה אינו קשור לרופא המיועד). שני המכתבים הנוספים מבין החמישה הם מיהודה עצמו, האחד ממוען לרופא המיועד והשני למורה אלסדיד. יהודה רוצה לכתוב מכתב לאלשיח' אלמופק אבן אלדמיאטי אך אינו יודע את שמו העברי (גויטיין הבין ״שטף״), ולכן הוא מבקש מהרופא המיועד לשלוח מכתב עם המידע הזה. יש הוראות נוספות בנוגע לאבן אלתניסי ולהשגת רוקעה בכתב ידו של הדיין מן הקראי אלשיח' אלת'קה. חלק שני (r35–48): יהודה שלח כמה מכתבים נוספים עם עומר החמר (אלמכארי) מפני שדאג לאחיו. יהודה במצוקה בגלל מס הגולגולת. אבן רזיק אמר לו שהנמען ערב עבורו לתשלום. יהודה התווכח עם אבן רזיק בעניין, וניגש בסתר אל פקיד המסים הנוצרי (עאמל) והשיג ארכה של 10 ימים. נראה שהשאלה היא אם עליהם לשלם את מס הגולגולת של אחי יהודה באלכסנדריה; יהודה סבור שהכסף יבוזבז, שכן אינו מאמין שהתשלום לא בוצע כבר בפוסטאט, חודש וחצי אחרי המועד האחרון. הנוצרי אמר לו ששמע ממישהו שאחי יהודה כבר שילם לאוצר (בית אלמאל) ושהקבלה (וצול) צפויה להגיע בקרוב. יהודה נואש לדעת בהקדם, שכן הם כבר נמצאים ״תחת איום״ (תחת אלתהדיד). חלק שלישי (r49–סוף): יהודה מתאר עניין מביש שאירע באלכסנדריה — כיצד הגלה השלטון את החכם והסוחר יוסף אלבגדאדי בעקבות האשמות שווא שהעלו מקורביו של הדיין אנטולי. יהודה שלח קודם לכן עדכון על העניין עם עומר אלבגדאדי. תחילה הוגשה הלשנה לדיין היהודי שהיה מעורבת בה איכשהו דמות של מומר, וטענה שיוסף השליך קליפות אבטיח ושתן על מישהו (v3–4). לאחר מכן היה מעמד בבית הכנסת שכלל קריעת בגדים, ויוסף התעלף — או שהעמיד פני מתעלף. גם אנטולי, סעדיה החסיד, הילאל (כנראה אחיו של מאיר בן יכין) ובעלי בריתו של אנטולי היו נוכחים. אחר כך הולשן יוסף לאמיר חסאם אלדין כמי שמקלל את דת ישראל וחייב לגורש מן העיר. האמיר שלח את ״העבד השחור״ ואת משרתו (פראש) לחפש את יוסף, וקראו: ״היכן הזר המקלל אנשים ואבותיהם?״ יהודה ניסה להסתיר את יוסף מפני החוליה המחפשת ואמר: ״זהו חכם ומלמד צנוע שלעולם לא היה עושה דבר כזה.״ אך המלשין שלהם, טאהר אלדמשקי, הסגיר את יוסף, ויהודה קיבל נזיפה על שהפריע לצדק השלטוני. בהמשך מובא תיאור מפורט של גירוש יוסף.