מכתב בלאדינו מהסוחר אברהם מאיו אל אביו, ככל הנראה מאלכסנדריה לפוסטאט/קהיר

תיאור

מכתב בלאדינו מהסוחר אברהם מאיו אל אביו, ככל הנראה מאלכסנדריה לפוסטאט/קהיר, העוסק בעסקאות מסחריות רבות ובהגעתה של אוניית סוחר ונציאנית. אברהם מדווח כי קיבל את מכתב אביו שבו נמסר לו כי בחר את הזעפרן ומכר שתיים משלוש חבילות (fardos) של גֿידארי (ייתכן שמדובר באריג הודי המכונה "gudari", וייתכן שבכיסוי ראש טורקי המכונה "çidari"; הסימן הדיאקריטי מעל ה-ג מציין שאין מדובר ב-g קשה פשוט). אברהם ושותפו סולימאן ירכשו כמה שיוכלו למצוא מסחורת הגֿידארי וישלחו אותה. "כאן הוא ואני כאחים. כך גם אתה וח'צ'יר, היו כאחים. עזור לו תמיד". אברהם מזכיר לאחר מכן חמישה שקים של צימוקים ואז מונה את הסחורה ששלח לאביו: (1) חמישה־עשר לוחות עופרת החתומים ב"מאיו קאבאקאדו"; (2) חמישה סלים (espuertas) של תחמוצת עופרת (מרדסינך, ככל הנראה מן הפרסית "murda-sang"; זיהוי זה מיוחס לפרופ' דניאל שפילד), הנושאים את חותם סולימאן; (3) ו-107 "קדיוֵס" (?) של ברזל איסטנבולי משובח, אשר נשלחו בליווי ח'צ'יר. העופרת עלתה 3 דוקטים, ובסך הכל 32 דוקטים ונציאניים ו-33 מֻאיּדים. תחמוצת העופרת עלתה 100 דוקטים, בסך הכל 845 [...], והברזל עלה 182 דוקטים, בסך הכל [...]. אברהם שילם 37 מֻאיּדים עבור ה-גֿירמה (מן ההקשר: המחסן? ראו בגב, שורה 21). לאחר מכן הוא מדווח כמה עלה לו להעביר כל סחורה לרשיד, שממנה כפי הנראה הובלו הסחורות לפוסטאט/קהיר. אברהם שילם 29.5 דוקטים ונציאניים עבור חמשת שקי הצימוקים — נראה שזה שווה־ערך ל-60 מֻאיּדים לקינטאר — והוא מרוצה שהצליח להשיג את הצימוקים המשובחים ביותר מן האונייה במחיר טוב כל־כך. הוא שילם 100 דוקטים ונציאניים ו-100 קורונות עבור ה"מירסה" (? מירסה), ומבקש מאביו לכתוב במהירות [אם הוא מעוניין בעוד], משום שהמירסה מבוקשת מאוד. הוא רכש גם עוד צימוקים, וחמישה קינטארים של גבינה (? קיסה) בעלות של קורונה אחת לקינטאר. אברהם מבקש מאביו לשלוח לו חלק מהון הסחר, כי הוא צריך להשקיעו "בין עכשיו לסוכות" בעונת המסחר, שכן אחרת "קבוצות גדולות כמו אלה שמגיעות מוונציה" [ינצחו אותנו? המשפט נראה חסר], ומוטב שאביו יחיה מרווחיו ולא מהון הסחר עצמו ("el cavdal"). אברהם מדווח עוד כי ה[...] של העיר מת אתמול לאחר שסבל יומיים ממחלת המגפה. "בנו הצעיר של המורה (אלמעלם) פצוע. המוסלמים ("moros") נלחמים שוב ("de nuevo se hieren")". אברהם ממשיך במתן הנחיות לגבי מה שעל בוניאל לרכוש עבורו ("לא עדשים, אלא חתיכה של רוודי מתלוק"). הוא מבקש מאביו להודיע ליעקב בן חביב שמשה בן היני הגיע ומסר לאברהם שהוא נטש את הגומי (la goma) ברשיד, מפני שלא מצא נהגי גמלים ומפני שהוא כבד מכדי להעבירו בדרך אחרת. הוא השאיר את הגומי שם בפיקדון ("encomendado"), עם די כסף לנהגי גמלים ולהוצאות נוספות כדי שיוכל להמשיך בדרכו. "כשיגיע, נטרח למכור אותו, אל תדאג". נראה שאברהם הפסיק לרגע את הכתיבה, שכן מיד לאחר מכן הוא כותב: "הגומי הגיע". הוא מסיים את המכתב בנשיקות לאמו וליצחק ולניסים. בנוסף ראשון (postscript) הוא מבקש מאביו לבחון את שקי הצימוקים של ח'צ'יר ולראות אם על מי מהם מוטבע סימן העוגן ו[...], ולכתוב לו את המידע. בנוסף השני הוא מבקש מאביו לשלוח [מטבעות] "קאיטבאי" טובים וגדולים (מטבעות שהוטבעו בימי קאיטבאי? מלך 1468–1496) עם אבן חביב או עם בוניאל, מי מהם שיבוא, ושיישאיר אותם עבור אברהם בגֿירמאס. אך אם אין בכוונת שניהם לבוא, יש לשלוח את הסחורה עם שמואל כהן, "וכתוב לו שהם שייכים לרחמים". השורה האחרונה של המכתב מזכירה מצרך סתום (פשתן? עצי הסקה? לינו די סאפאר) ואומרת "אל תכתוב את תשובתו" (?), ואולי משום שמדובר בעניין רגיש. תיארוך: סביר שנכתב בשנת 1513/14, על סמך (1) אזכור יעקב בן חביב, שאולי מזוהה עם מחבר "עין יעקב" הידוע שמת ב-1516; (2) אזכור של קרבן מגפה; (3) התפרצות ידועה של מגפת הדבר במצרים בשנים 1513/14. מנגד, קיים לפחות עוד יעקב בן חביב אחד במסמכי הגניזה מראשית המאה ה-18. מצד שלישי, קיים שריד מסמך עברי משנת 1544/5 העוסק באברהם, ברחמים ובסחר הצימוקים. המידע נשען ברובו על מהדורתה ותרגומה של גרייס מסבק בעבודתה, "אברהם מאיו במצרים בעידן התגליות".