מכתב מאב עיוור בסלוניקי אל בנו אסמאעיל במצרים, בערבית-יהודית, כתוב על קלף בכתב יד מלומד. העמוד הראשון של המכתב אבד. התיארוך הוא 1088/89 לספירה, או זמן קצר לאחר מכן, לפי פרשנותו של גויטיין למספר "48" שבמכתב כמתייחס לשנת ד'תת"מח לבריאת העולם. המכתב נפתח בהסבר של האב על מצבו המאושר בסלוניקי ועל הסיבות שבשלן אין הוא יכול לחזור למצרים, כפי שביקש ממנו בנו (שורות 19-1 בפנים). הכותב מתגורר בסלוניקי עם אשתו (שאינה אמו של הנמען) ועם בת שיש לה מחזרים רבים. הוא חושש שהן יהיו למעמסה על המשפחה במצרים. הוא עיוור וחלוש — "לא נותר לי דבר מלבד לשוני וליבי" (כלומר, שכלי) — אך אינו אבוד. להפך: הוא נמצא באלף מצבי רווחה וזוכה להערכה רבה מכל יראי האל. הוא שומע את תפילות השבת מבית מגוריו, ואיש מחכמי סלוניקי אינו משתווה לו בידיעת ההלכה. בהמשך הוא שולח דרישת שלום לבני משפחה שונים ומברך את בנו על חותנים מיוחסים שרכש (שורות 27-20 בפנים). הוא דואג למשפחתו, שכן שמע כי "בשנת 48 היה שפל בעליית הנילוס, וליבי חרד, ואין לי מנוחה, לא ביום ולא בלילה. למען האל, כתוב לי מיד על שלומך" ועל פרנסתו של כל אחד ואחד (שורות 32-27 בפנים). על הבן לשלוח את תשובתו לעמראן בן נחום באלכסנדריה, שיעביר אותה לסלוניקי, אל בית הכנסת העליון, לביתו של שבתי בן משה מטקלא "הראש" (שורות 36-33 בפנים). הוא מזהיר את בנו שלא יזניח את לימוד התורה ולא ייסחף אחר עסקיו (משורה 36 בפנים ועד שורה 1 בגב). לאחר מכן הוא חוזר ומסביר את סיבות עזיבתו את מצרים לפני 26 שנה ואת שאירע בינתיים (שורות 21-1 בגב). ככל הנראה מניעיו למסע היו הן דתיים (רצונו לקבור את עצמותיו בירושלים) והן כלכליים. בתחילה שלח את כל הכסף שהרוויח בחזרה למשפחתו, ולא נותר בידו דבר לממן שיבה. הוא נדד ממקום למקום במשך 30 חודשים. באותה תקופה נודע לו ששותף עסקי של המשפחה נספה בשריפה, ומאותה נקודה ואילך "לא היו לי אלא הוצאות". ה"תורכים" פלשו אז לחלק המזרחי של האימפריה הביזנטית, ולכן ברח מערבה ולבסוף הגיע לסלוניקי. ראייתו נחלשה בהדרגה במהלך חמש שנים. בסלוניקי נמנע מלהשיא את בתו לאיש מן המחזרים הרבים עד שיקבל מסר מבנו ומגיסו אבו אלחסן. בהמשך שב הכותב לנושא חוסר יכולתו לצאת בחזרה למצרים (שורות 34-21 בגב). אפילו בעת שהוקרא לו מכתב בנו, לא היה לו כוח לצאת מדלתו או לעזוב את ביתו בלא שיישען על אחר. בקושי הוא רואה או שומע. אילו ראה אותו בנו, היה "בורח מרחק של חודש דרך". זאת מלבד סכנת המסע עצמה וחרדתו מפאת זקנתו ומפני אשתו — אף שהיא עצמה הייתה שמחה לצאת לדרך. אין זה מטבעו לחסוך כסף, והוא חוזר על חששו שיהיה למעמסה על המשפחה. אחר כך יש קטע סתום (שורות 34-30 בגב) המזהיר את בנו לבל יאזין ל"דור שעזב אותנו", דור שיוחסו לו פגמים שונים שאי אפשר לפרט אותם במכתב. הוא חותם (שורות 39-34 בגב) בדברי חיזוק נוספים על התמדה בלימוד תורה. כשהיה הבן בן שלוש-עשרה, נהג להפליא את האנשים בחריפות שכלו. חלק מן המידע מתבסס על גויטיין ועל יהושע הולו, יהדות ביזנטיון בכלכלת הים התיכון, עמ' 53, 56. ככל הנראה גויטיין הכין את תרגום המכתב במועד שונה מזה שבו הכין את התעתיק, ולכן הקריאות אינן תמיד עקביות זו עם זו, ופסקות מסוימות היו ברורות לו יותר באחד מהם. התרגום נשלח אל מעבדת הגניזה על ידי אלן גרינברג, לשעבר עוזרת המחקר של גויטיין, בשנת 2025, ומקורו כנראה בשנות השבעים.
תרגום לעברית
צד ב
...עם נערה צעירה ונאה. והיהודים כאן אינם
מתייחסים אליי כזר, ואין בידי דבר כדי לצאת אליכם. ואני
שלוש נפשות, וחושש שאהיה לכם למעמסה. ועוד, שהרי
הבשורה שבישרתם לי הייתה רק שאינכם זקוקים לי — הקב"ה
אל יזקיק אתכם לאיש זולתו. ואני, עם עיוורוני וחולשת
כוחותיי, שהשליכה אותי אל הגלות הזאת, לא אבדתי.
אדרבה, אני שרוי באלף מיני שפע, והשבח לאל המכלכל את מזוני
בחסדו. אהוב אני ומכובד בעיני כל ירא שמים,
וכל אדם מבין ונבון. ולא נשאר לי דבר
מלבד הלשון והלב. שומע אני את קול התפילה אצלנו
בבית מפי חזן, בליל שבת וביום השבת וב[מוצאי]
שבת. ואף שקהילת סלוניקי מונה
אנשים מעולים, לא הצליח איש מהם לתפוס אותי
בטעות, לא בדיני ממונות ולא בדיני נפשות ולא
באיזה תחום שהוא. ואין לי צער אלא פרֵדתכם.
ומה שהשבעתם אותי במכתבכם, שברגע שאני
אקרא את מכתבכם לא אעכב — אלוהים אלוהים, אל תשובו
ל[...], שכן אני משתוקק אליכם אלף פעם מכפי שאתם משתוקקים אליי,
ואולם אין לי כוח. ואני מעיד עליך את האל, בני,
כי [...] ...בחתנך אבו אלחסן ......
בי [...] שמחה עצומה, והתברר לי ממכתבו שהוא
מבני משפחה מיוחסת, וטובה החֶברה עמו ועם חתנך
האחר — אף שממנו לא ראיתי מכתב — ועם
אחיותיך ועם אמך ועם בתנו, ישמרה האל,
ועם בית חמיך. מסור להם כולם את שלומי
ולילדיהם, יהיו הכל מבורכים מן הקב"ה
ויהיו לשם ולשארית. הודיעו לי, בני אסמאעיל,
שבשנת 48 לא עלה הנילוס כראוי, ולבי מבוהל, ואין
לי מנוח לא ביום ולא בלילה. ולמען יי, טרח וכתוב
לי על שלומכם ועל שמו של חתנך האחר,
וממה מתפרנס כל אחד מכם. ומסור את שלומי
לחמיך, והודיעני מיהו מן החברים.
ויהיה מכתבך אל עמראן בן נחום לאלכסנדריה,
והוא ישלח אותו אלינו. וכתובתו: לסלוניקי,
הכנסת העליונה, בית שבתי בן מ' משה
מטאקלא הראש. משביע אני אותך באלוהים, בני,
אל תזניח את בקשת החכמה. עוד אני תמה עליך, שלא
מצאת מי שיכתוב לך מכתב אלא פעם אחת בלבד, ושכחת
את זה שכתבנו בדמשק — לבדו. ועוד, בני,
הרי אני אומר שעיסוקיך מנעו ממך את בקשת החכמה:
שכחת לתאר את המכתבים ואיך היה כותב אלינו ראש המתיבה,
וכותב אלינו בשם...
צד א
...לזהות בעצמו את מי שכתב אלינו באותה התכתבות. ועוד,
האל עדי, בני, כי מה שעיכב אותי מלבוא אליך בתחילה
אינו אלא שלא היה בידי דבר לחזור בו אליכם. ואתם יודעים
עלי, שבכל עת שהצטבר בידי מעט, לא הותרתי אצלי כלום מבלי לשלוח אליכם —
ראשית מאהבתי אתכם ומרחמי עליכם, ושנית מתשוקתי
— עוזי — לקבור את עצמותי בירושלים, שהרי מחמת תשוקה זו
עזבתי את נחלת בית אבותי ונפרדתי מהם. וזה היה בשעה
שלא רצה בה האל, שכן היום מלאו לי 26 שנה מאז שיצאתי
מאצלכם, ולא נחתי במקום אחד שלושים חודש, ולא
הצטבר בידי דבר שאסתייע בו לצאת אליכם. הגיעה אלי הידיעה
— לצערי — שהוא נשרף, הוא וכל מי שהיה עמו,
וכולכם הייתם שותפים עמו. באותה עת כלתה ידי מן
ההוצאות, והתייאשתי מארצות האסלאם, ומתה הבת
הרביעית, ופשטו התורכים על מזרח ארץ הרום, וברחתי
מפניהם למערב ארץ הרום בחיפזון, והחלה ראייתי נחלשת
במשך חמש שנים, יורדת דרגה אחר דרגה. לאחר מכן לא שיערתי
שיישאר לי חלק [...]
לבת זו שעמי, ואף על פי ש[רבים] מן
הצעירים ביקשו את ידה, לא נענתה לאיש מהם. עד שהגיע
מכתבך ומכתב אבו אלחסן גיסך, ואתם משביעים אותי
שלא אתמהמה רגע לאחר שאראה את מכתביכם. מעיד
אני באלוהים שלא קראתי במכתביכם אלא בעודי חסר כוח
לצאת מן החדר עד פתח הבית מבלי שיתמכו בי, ואני
במצב של כבדות שמיעה וחולשת גוף. אילו ראית אותי, היית בורח
מלפני מהלך של חודש. ועם הסכנה העצומה
שבדרך, וההוצאות שבה, ופחדי על זקנתי ועל מי שעמי,
ואף שזו שעמי משתוקקת לצאת — אל תחלוק עלי בעניין
זה, לצד חששי שלא אכביד עליכם, אני ומי שעמי.
שהרי אתה יודע שאין דרכי לצבור ממון, אלא כאשר
מתקבץ בידי משהו — אני אוכל אותו. ובאלוהים, בני, אל תחשוד
בי חשד כזה, ואל תהרהר אחרי מידת הבורא,
ואל תפנה אל דברי אותה קבוצה שיצאה מ־
אצלנו, שאפילו הבולטים שבהם נכשלו בעניינים שאני מתבייש
להזכירם בעל פה, וכל שכן לכתוב עליהם. ובני,
חזור אל שכלך ואל מה שלמדת. כאשר היית בן 13 שנה
הדהים אותם שכלך. האם אינך יודע שאלה עניינים שמיימיים
שאין לאיש בהם חלק? הסק לקח ממה שאירע לאחיותיך ומ־
ס[לאם]
עצמך בקהיר: האם אבדתם אתם או ממונכם? וקראת ש[לום]
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, "The Jewish Communities of Saloniki and Thebes in Ancient Documents from the Cairo Geniza" (in Hebrew), Sefunot: Studies and Sources on the History of the Jewish Communities in the East 11 (Jerusalem, Israel: Yad Izhak Ben Zvi / יד יצחק בן-צבי, 1971), 9-33., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.