רשומת בית דין וכן מסמך משפטי נלווה בכתב ידו של חלפון בן מנשה (על פי וייס)

תיאור

רשומת בית דין וכן מסמך משפטי נלווה בכתב ידו של חלפון בן מנשה (על פי וייס). המסמך הראשון מתוארך לאב א'תל"ד למניין השטרות, הוא שנת 1123 לספירה. עוסק במכר פיקטיבי של בית, כלומר בחוב שנרשם תחת שטר מכר של בית. לפי סיכומו של גרשון וייס: "בבית דין מוסלמי מכרה אישה מחצית ביתה (שורה 6) לאדם תמורת 25 דינרים (שורה 7). שני הצדדים הסכימו שאם האישה תחזיר את מלוא כסף המכר לקונה לאחר 26 חודשים (שורה 13), הבית יוחזר לה. השטר נחתם בשנת 1123 (שורה 4) והיה עתיד לפקוע ב-1125 (שורה 5). כמו כן נקבע שבתקופה זו הקונה מסכים שלא לגבות ממנה דמי שכירות (שורה 7) ולא לחייבה בריבית (רבית) (שורה 8); רק כסף הרכישה שהושקע (ראסמאל) (שורה 13) יוחזר. עוד הוסכם שהשניים יתחייבו לפעול בזריזות בביטול העסקה, כלומר שהאישה תשלם את הסכום המגיע שבוע או פחות לפני המועד האחרון (שורה 10). אם העברת הסכום הנזכר תתאחר, יהיה רשאי האיש לסרב להחזיר לה את הבית (שורה 11). לא נשתמרו חתימות". קיים גם כרטיסיית מפתח של גויטיין. התיאור של החלק הנוסף (במקור PGPID 7264): מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה, ביהודית-ערבית. תאריכו המשוער הוא סביב 1123 לספירה, על סמך הופעתם של אותם בני זוג המופיעים גם במסמכים מקבילים. הבעל הוא אלעזר/מנצור בן יפת/חסן הכהן, ואשתו היא סתהום המכונה גם סת אלג'מיע בת עובדיה. במסמך הנוכחי מוזכר גם הלל בנו של אלעזר. אלעזר מפקיד ככל הנראה את ענייניו בידי אשתו, ויש בו התייחסות לאפשרות מותו (שורה 5). גויטיין וגרשון וייס סברו כי אחד הקטעים מצטרף לקטע נוסף העוסק באותם בני זוג, אך הדבר אינו ודאי. (גויטיין ווייס לא ידעו על קטעים נוספים באוסף בריטיש ליבררי ובאוסף טיילור-שכטר, ולא על כך ששני קטעים אלה שייכים לאותו מסמך.) הצירופים נעשו בידי אלן אלבאום ובידי עודד צינגר.