תיעוד פעילות הקודש בסוף המאה העשירית ובמחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה, עד שנת 1034 לספירה. נכתב בערך בשנת 1040 לספירה. תיעוד זה, שנועד להצגה פומבית, מונה את הישגי הקודש ככל שהדבר נוגע לנכסים שהוקדשו לכנסת הארץ-ישראלים. עבור כל שלב מפורטים שמות הפרנסים שהיו ממונים על הקודש. בסוף המאה העשירית, ככל הנראה, כללה הקרקע שהוקדשה לכנסת הארץ-ישראלים רק שני מתחמים או שלושה. במהלך שבע כהונות הפרנסים המפורטות בתיעוד זה נוספו מתחמים חדשים, דירות וחנויות, בין בקנייה ובין בבנייה, שהתאפשרו הודות להכנסות שהניבו הנכסים הקודמים. כמו כן נזכרים בו כמה תיקונים נרחבים במבנים הקיימים, ותיקונים ושיפורים בבית הכנסת עצמו. עיקרו של המסמך עוסק בתקופת הרדיפות תחת אלחאכם. בתי הכנסת נהרסו והחומרים שמהם נבנו נמכרו בידי השלטונות המוסלמיים. בהמשך מתועדת תקופת השיקום. חלק הסיום מדגיש את המנהג לפרסם ברבים את חשבונות הקודש; וכן את חובתו של כל מי שיש בפיו טענה להגישה לפני בית הדין, שאם לא כן — צפוי הוא לחרם. גיל מצרף לצירוף הזה גם קטע נוסף (PGPID 6672), אף שמדובר בכתב יד נבדל שמכיל טיוטה של המסמך, שממנה נעשה עותק משופר בשני הקטעים האחרים. המילה הראשונה בשורה 1 של הקטע הנוסף היא המילה האחרונה בשורה 19 של הקטע השני. לפי גיל, שלושת הקטעים נכתבו בידו של החזן יפת בן דוד בן שכניה, אך ייתכן שהקטע הנוסף למעשה נכתב בידו של רבי אפרים בן שמריה.
תרגום לעברית
T-S Ar.18(1).35 צד א
אומרים אלה שכתבו את חתימתם בסוף כתב זה, כי מה שאנו יודעים ומעידים עליו הוא שכל
המקומות שאנו אחראים עליהם מן המקומות המוקדשים לכניסת אלשאמיין (בית הכנסת של בני ארץ ישראל) בפסטאט: חצר הידועה
בשם דאר אלברקי, שהיו בה חדרונים שהקדיש איש מברקה לבית הכנסת של בני ארץ ישראל בפסטאט,
וחצר שהייתה ידועה בשם דאר מימון אלכיאט (מימון החייט) ולאחר מכן נודעה בשם דאר אלחפאר, וחדרים ב[...]
סמוכים לסוכה, וכל זה מוקדש [...]
T-S 20.96 צד א
[...] מוקדש
[...] שילם זאת עבור הנדרש מתיקונים או
[...] עליו לוח "מוקדש לבית הכנסת של יהודי ארץ ישראל"
[... הפרנסים שמינה] החבר אפרים נ"ע, ומהם בקא בן
[בשארה, קנ]דיל של כסף ונתלה בהיכל
[...] יוסף בן נטירא הפרנס ואברהם
[אלזיאת ...] אצלו מן החפצים (הקדושים), והושג
[...] דמי השכירות, ובכך רכשו החבר
[אפרים נ"ע והפרנסים שתי חנויות וחצר ב]ן אלצבאג הסמוכה לבית הכנסת הזה.
[ולאחר] כמה שנים, [אסף] גם [ה]פרנס [בן] נטירא ומי שהיה עמו באותה עת
[ד]ינרים ובהם קנו את החצר ה[ג]דולה הסמוכה לפרוזדור בית הכנסת, לאחר ש-
בן ג'ארוד הרס את הכותל ה[...] עליו עד [...], וגם לאחר שנים
אסף בן נטירא והפרנסים ואברהם אלזיאת מדמי השכירות דינרים, וקנו בהם
את (החצר) הסמוכה לבית הכנסת מצד שער הנשים שבסמטת בן כביצה, הידועה בשם דאר
סמאנה. לאחר מכן נפטרו בן נטירא והחבר אפרים רצי אללה ענהם (רחם ה' עליהם), ונכנסו
במקום פרנסים אחרים, ומהם אפרים בן אלעדל ויצחק בן צדקה אלשדק (בעל הפה הגדול) וחסין אלד'הבי.
והצטבר אצלם מדמי השכירות מה שבנו בו חדר על שתי החנויות שנזכרו לעיל.
וקנו גם ממנחם המכונה "הקירח" חמישה קיראטים מן החצר הידועה
בשם דאר בשארה הפנימית. לאחר מכן נמסרו המקומות לנאמנים
שמונו בימי הרב שמריה נ"ע, והם תיקנו את בית הכנסת. לאחר מכן, כעבור שלוש שנים,
נחרבו בתי הכנסת, והפראשין (הפועלים/המשמשים) פירקו את כל עציהם ולבניהם ומכרו אותם,
ומכרו את עצי המקומות הנזכרים ואת לבניהם, ונשארו כל המקומות חורבן,
עד עת חזרת בתי הכנסת, וקיבלו אותם החבר אפרים שמ' צו' ושלמה בן כליל,
ושלמה בן חכים וישועה בן בסגל, במסמך שבו פורטו המקומות, מקום
מקום כפי שהוא מיוחס לכל בית כנסת, והשאירו על כל מקום לוח בשמו, כמו קודם.
הם קיבלו על עצמם את שיפוץ בית הכנסת הנזכר ותיקנו חלק מהמקומות עד עת קירוי
בית הכנסת. והחבר והקהילה מינו פרנסים, ומהם אבו אלחסן הרופא ושלמה
בן הבה ויעיש הכהן והלל אלצהרג'תי, והם קיבלו על עצמם את תיקון דאר אלחפאר. לאחר מכן
קיבל על עצמו החזן בן שכניה את שיפוץ הכותל הסמוך לאלברקי ואת החדר ש-
אלחלבי גר בו. לאחר מכן נמסרו המקומות ליעקב הפרנס ולחזן בן שכניה,
בשנת 426. ובנו ממה שהתקבל אצלם מדמי השכירות במשך שנתיים,
לפי חשבון שהגישו וקרא בו חלק מן הקהל בבית הכנסת — את החזית הגדולה
של דאר אלצבאג'. ובנו בשנים [42]8 ו-[42]9 את דאר קטיט ושיכנו בה את אלג'מל.
ובנו בשנת [4]30 חלק מן הנותר של דאר אלצבאג'. ובשנת [4]31 הקיפו
את בית הכנסת בחומה סביב, והניחו עליו את מיתרי הגמלון (הקמרון). וכן עשו אחר כך
שני מדורים נמוכים בעליית דאר אלחפאר הידועה כדאר מימון בן כיאט'
אלמע'רבי. וחשבון כל שנה רשום בזאת — הכנסותיה והוצאותיה. וכבר היה, לפני סגירת
בית הכנסת, שחשבון השנים הללו נתלה מן הפסח ועד צום הקטן, והוכרז
פעמים אחדות על מי שיש לו התנגדות לו — שיבוא ויתייצב בבית דין ויאמר את דברו, ובלבד
שיהיה מכוח דין ולא בדרך היוצאת מן המקובל. וביקש המבקש, ובקשתו נתקבלה,
[שנכתוב חתימותינו בסו]ף, ותוארינו בה, ונענינו לו לכך.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Moshe Gil, Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza (Leiden: Brill, 1976)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.