מסמך משפטי מקהיר, מתוארך לסוף חודש תשרי א'שנ"א למניין השטרות (אוקטובר 1039). טוביה בן יפת הלוי ועלון בן פרג' מעידים כי בערב פסח א'ש"נ למניין השטרות (אפריל 1039) נכחו בביתו של סֻלַיְמַאן בן אסחאק בן מאיר בקהיר החדשה, כאשר הצהיר סֻלַיְמַאן כי החזן ח'לף בן אברהים חופשי לשרת את הקהילה ולשמש כשוחט, וכי ח'לף אינו כפוף לו עוד. בין סֻלַיְמַאן לח'לף היה קודם לכן הסכם משפטי (קניין) שלפיו לא היה ח'לף רשאי לעשות דבר ללא רשות סֻלַיְמַאן. העד עלון בן פרג' מציין כי מעולם לא נעשה קניין רשמי בין סֻלַיְמַאן לח'לף, אלא מֻעאמלה — ומההקשר יש להבין זאת ככעין "הסכם בלתי-פורמלי". עד שלישי, סלאמה בן ניסן הכהן, זוכר את האירוע כאילו התרחש בביתו של אדם אחר, ועדותו מאומתת בידי נחום בן חיים. האישור חתום בידי הדיינים רבי אפרים בן שמריה, אברהם בן מבשר ויפת בן דוד. גויטיין מציע לזהות את ח'לף בן אברהים הנזכר במסמך זה עם זה המופיע במסמך אחר (PGPID 3523), ואילו ליברמן חולק על זיהוי זה. (חלק מן המידע לקוח מכרטיס המפתח של גויטיין.) ליברמן מבין את המסמך באופן שונה בתכלית: הוא מפרש את המונח מֻפַאוַצַ'ה כ"שותפות" ולא כ"מחלוקת", ומשער כי סֻלַיְמַאן היה אולי השותף הבכיר בשותפות עסקית שאופייה לא פורש, יחד עם טוביה, עלון וח'לף. לפי הצעתו, טוביה ועלון תבעו תשלום מן השותפות, שיחולק בידי סֻלַיְמַאן, אך הלה סירב וטען כי טוביה ועלון כבר קיבלו את חלקיהם הסופיים, וכי ח'לף פטור מהתחייבויותיו כלפיהם. סֻלַיְמַאן וח'לף מסיימים את היחסים ביניהם, ומסמך אפריל נמסר לח'לף כראיה. עדותו של עלון על כך שבין סֻלַיְמַאן לח'לף התקיים "עסק משותף (מֻעאמלה) ולא קניין" מסבכת את הבנת מודלי השותפות בתקופה זו; ההבדל בין מֻפַאוַצַ'ה לבין מֻעאמלה (או בין כל אחד מאלה לבין קניין) אינו ברור. מיד למטה, בכתב יד שונה, מופיעה עדותו של סלאמה בן ניסן הכהן לסֻלַיְמַאן, ולפיה מסר את אותה הצהרה עצמה במקום אחר, בביתו של זקן. בכתב יד נוסף, המסמך מאשר את חתימות טוביה ועלון בבית הדין הקבוע בפוסטאט חודשים אחדים לאחר שעדותם הראשונה נרשמה בביתו של סֻלַיְמַאן בקהיר. (לפי ליברמן, "A Partnership Culture", 281–84.)
תרגום לעברית
צד א
אומר מי שכתב את חתימתו בסוף המסמך הזה מן העדים
שחתימותיהם אושרו בו, שהם נכחו ביום ערב
הפסח משנת 1350 לשטרות בקהיר ה־
מוגנת, בביתו של סלימאן בן אסחק בן מאיר, והתנהל[ה]
מפאוצ'ה (שותפות עסקית) ביניהם ובין סלימאן זה, בעניין תלו[נה(?)]
נגד ח'לף בן אברהים החזן, וסלימאן דחה זא[ת]
ואמר לקהל שפנה אליו: "כבר התפשרתם
עם החזן שלכם, כלומר עם ח'לף זה, שיפעל ויעשה רווחים עבורכם
ויכבד אתכם כפי שירצה, ואין לי עוד כל תביעה עליו בעניין ה־
קניין שהיה ביני ובינו לפני כן, שלא יעשה
דבר אלא בהוראתי, והוא משוחרר ממנו." וכתבנו עדו[ת]
על מה שאירע לראיה לח'לף הנזכר, כדי שיבטיח [לנו]
את שחרורו מן הקניין שהיה מוטל עליו כלפי סלימאן
זה. וזאת ביום ראשון, סוף תשרי שנת א[שנא]
לשטרות בעיר אלקאהרה הסמוכה
לפסטאט מצרים דעל נהר נילוס מות[בה]
טוביה בר יפת הלוי עד
אומר סלאמה כהן בן ניסן: "אני זוכר את סלימאן זה
שאמר את הדברים שבמסמך זה במקום אחר, והוא ביתו של השיך' א[...]
נחום בר חיים עד אתו קדמנא לבית ד[ין]
הקבוע במצרים במותב תלתא כחדא מכלל שהדיא דחתימ[ין]
בכתבא זה [ת]רין שהדיא והון עלון בן פרג וטוביה בר יפת הלוי הע[דים]
ואחוו לנא [חתמות ידי]הון אשהדותא דא בכיר ידיהון לכן קיימנהו
כדחזין אפרים זע החבר בסג ברבי שמריה
בר יחיה עזתי לחיי עד יזכה ננ
אברהם בר מבשר ננ יפת החזן בר דויד [
שוליים ימניים
אמר עלון בן פרג': אכן יודע אני כי [[...]] בין כלף החזן ובין סלימאן
בן יצחק היתה מעאמלה (עסקה משותפת) ולא קנין, מערב פסח שנת 1350.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.