מסמך משפטי. מתוארך ליום רביעי, 30 בניסן ה'א'תנ"ו למניין השטרות, הוא 25 באפריל 1145. המסמך מתאר כיצד עזיזה בת אלעזר, אלמנתו של אבו אלח'יר מבורך בן משולם, המכונה אלאצבאע'י ו/או אבן אלקאבלה, מופיעה בבית הדין כדי לגבות את כתובתה. בית הדין בוחן את כתובתה ואינו מוצא בה תניית נאמנות, ועל כן מוציאים את ספרי התורה והיא נשבעת בפניהם. ערך הכתובה הוא 552 דינרים, הכוללים את המוהר ואת הנדוניה, ובהתאם למנהג המקומי להכפיל את הסכומים שבכתובה היא זכאית לכ-250 דינרים. הואיל ובעלה לא הותיר אחריו דבר, מתיר לה בית הדין לגבות את כתובתה ממוסלמי שלו מישכן בעלה חלקת מקרקעין. בגב המסמך מופיעות רשימות ארכיוניות בערבית-יהודית ובכתב ערבי. המסמך נכתב ונחתם על ידי נתן בן שלמה הכהן, וחתומים עליו גם יפת בן שמריה ואברהם בן חלפון. ראו את מהדורתו של עודד צינגר לניתוח נוסף. ראו גם רשימה משפטית קצרה הנוגעת לאותו זוג ולמכירת חלק מבית, המתוארכת לא יאוחר משנת 1138.
תרגום לעברית
צד א
מעשה שהיה לפנינו אנן בי דינא ומאן דחתים עימנא לתתא סוף שטרא דנן: כך
היה בחודש ניסן דשנת אלפא וארבע מאה וחמשין ושיתא שנין לשטרות, בפסטאט,
ברשותיה דאדוננו שמואל הנגיד הגדול יהי שמו לעולם. כאשר נפטר השיח' אבו
אלח'יר רב מבורך הזקן בן רב משולם הזקן נ"ע, הידוע בכינוי אלאצבאג'י (הצַבָּע), הביאה אלמנתו עזיזה
בת מר אלעזר הזקן נ"ע, הידוע בכינוי אלמכּסאד (השבור), את שטר כתובתה. מצאנו שהיא זכאית
בה ל־552 דינר, בין מאוחר (מוהר מאוחר) ונדוניה, על פי מנהג המקום, ונמצא
שמגיע לה בה סכום העולה על 250 דינר. בדקנו את הכתובה אם
יש בה סעיף נאמנות שיפטור אותה מן השבועה המוטלת עליה בעת [...] [..] [...]
ולא מצאנו בה דבר מזה, ולכן חייבנוה בשבועה בעת שתתבע את כתובתה. והיא הופיעה ביום
הרביעי, בסוף ניסן הנזכר, אל בית הכנסת, והוצאנו ספר תורה המקודש והשבענו אותה
את השבועה המוטלת עליה על כל תנאיה. לאחר מכן זכתה במה שבכתובתה
הנזכרת לעיל. ובכלל שבועתה, שהשיח' אבו אלח'יר הנזכר לא הפקיד אצלה
דבר שממנו תוכל לגבות משהו מכתובתה כלל. והושבנו אותה בכל הנכסים שהשאיר
השיח' אבו אלח'יר הנזכר, כולם, ומכללם הבית שמחציתו שייכת לקדש (ההקדש).
ובעלה אבו אלח'יר הנזכר היה ממשכן מחצית בית זה, יחד עם נכסים אחרים שלו, תמורת
מאתיים דינר, ומכר אותם בזאת מכר תנאי (ביע אלת'ניא). והבעלים (הקונה) היה זכאי לפני מותו
לשנים־עשר תשלומים. לפיכך התרנו לה, אנו בתי דינים, להשיב את הנכסים מן הגוי (המוסלמי),
למכור את כולם כדי לפרוע לקונה את החוב שלו על הנכסים, ושתגבה
מן היתרה שלהם את מה שהיא זכאית לו מכתובתה, ואף אם לא יספיק אלא לחלק ממנה;
וכי אם תמצא מקור שממנו תוכל לגבות את יתרת כתובתה — תיטול אותו. ואישרנו את כל זה
למיהוי לזכו ולראייה לאחר היום, שריר ובריר וקיים. נתן הכהן בר שלמה
יפת בר שמריה נ"ע. אברהם בן חלפון ס"ט.
צד ב
השטר בשבועת עזיזה
אלמנת אלאצבאגי (הצַבָּע)
שטר שבו זכתה אשת אבו אלכיר בן הַמְיַלֶּדֶת
כתבתי אותו אחרי שבועתה, והיא נשבעה
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.