הסכם אירוסין מותנה בין חסין בן פרג' לבין חמיו לעתיד פצ'יל בן עלון, לנישואיו עם בתו הבכורה של פצ'יל, מפצ'את

תיאור

הסכם אירוסין מותנה בין חסין בן פרג' לבין חמיו לעתיד פצ'יל בן עלון, לנישואיו עם בתו הבכורה של פצ'יל, מפצ'את. התיעוד מתוארך על פי גויטיין לסביבות שנת 1000. תנאי ההסכם: 1) המוקדם (מוהר) הוא 25 דינרים, מהם 5 משולמים מיד ו-20 בחודש תשרי. 2) הכלה תקבל את כל הנדוניה של אמה המנוחה, למעט הכסף. 3) הכסף יחולק בשווה בין שתי הבנות, אך מפצ'את לא תקבל פחות מ-40–50 דינרים. 4) בדומה גם הנחושת — 40–50 דינרים. 5) אם חסין לא יהיה מרוצה, האירוסין יתבטלו ללא נהלים פורמליים. הטקסט שבצד האחורי אינו קשור לעניין (המידע מכרטיסייתו של גויטיין). מדובר בהסכם אירוסין מותנה של זוג צעיר. גויטיין העריך כי המסמך נכתב סביב שנת 1000, וכי מדובר בשטר קידושין, בשל התנאי שהזוג לא יידרש לגט במקרה שהנישואין לא ייצאו לפועל. ואולם על פי אשור, תנאי זה מעיד דווקא על הסכם אירוסין מותנה. כמו כן, אשור אינו מכיר שטרי קידושין מוקדמים אחרים מן המאה ה-12. מלבד שטר זה, קיים בגניזה רק מקרה נוסף אחד שבו נזכרים אירוסין מותנים — מסמך משנת 1042 (אפשרות נוספת היא מסמך שפרסם פרידמן). ההסכם נערך בין החתן לבין אבי הכלה. אין אזכור להסכמת הכלה או להוכחה שמינתה את אביה כשלוחהּ. אין להסיק מכך שהכלה הייתה קטינה, שכן פרטים מסוג זה חסרים פעמים רבות בהסכמי אירוסין; יתרה מזאת, כאשר הכלה הייתה קטינה, פרט זה צוין לרוב במפורש. ההסכם כולל תנאי ייחודי שאינו מוכר ממסמכים אחרים: האב מסכים לשלם עבור בגדי חתנו ("קישוטים" ותכשיטים), ככל הנראה לצורך החתונה עצמה. יתר על כן, הוא לא יספק פריטים אלה מן הנדוניה שהותירה אשתו (כפי הנראה המנוחה). נדונייתה תחולק בשווה בין שתי הבנות. סביר להניח שתנאי זה נדרש על ידי החתן, שרצה להבטיח כי ארוסתו תקבל נדוניה גדולה כפי שהובטח לו. דאגתו של החתן לנדוניית אשתו לעתיד באה לידי ביטוי גם בתנאי שאפשר לו לבדוק את פריטי הנדוניה כדי לוודא שהם עומדים בציפיותיו. אם לא ימצאו חן בעיניו, יהיה רשאי לקבל בחזרה את הסכומים שכבר הוציא על הוצאות החתונה או הוצאות אחרות, ולבטל את הנישואין (על פי עבודת הדוקטורט של עמיר אשור).