קטע ממסמך המדווח על הצעדים שננקטו להצלת ההקדשות של הקהילה היהודית מידיו של שר האוצר המכונה "הנזיר" (אלראהב)

צד ב

1. והיא השנה שבה החרימו את רכוש הבריות, נראה היה לו נכון,
2. ללא ספק לאחר התייעצות עם רבינו המעולה
3. ז"ל, שמחצית זו (של דאר נאקה) תיקנה לעניים תמורת
4. סכום זה. פנה אפוא אל הסופר והציע
5. לו שיכתוב בשטר הצהרה
6. שהדינרים הללו נתקבלו על ידו
7. מיד בן [ ]בס, ושהלה ציווהו להוציאם לצורכי עניי
8. היהודים. הסופר כתב כפי שנתבקש, ולא
9. שם לבו לנוסח שכתב, מפני שהבין
10. שהמטרה המבוקשת בהעברתם לעניים
11. כבר הושגה, ודבר זה היה מן הרעיונות הנכונים ביותר,
12. שכן בכך היה בטוח שלא ישמע אלכומר
13. שיש אצלו דינרים מופקדים לצורכי עניי היהודים
14. לרכוש בהם נכס, וישלח מי שייטלם
15. ממנו, כשם שנטל את השלוש מאות דינר אשר
16. היו מופקדים אצל המעולה ז"ל עבור בן שויע.

צד א

17. ממי שידוע שיש בו יראת ה' יתעלה. וכאשר
18. עמדנו על צוואה זו שציווה בעל
19. הממון בעצמו כדיני ישראל, סמכנו
20. עליה ועשינוה בגדר וקף (הקדש) לעניים
21. סתם, לקול החכמים ע"ה: מצוה
22. לקיים דברי המת. ואין הדבר מצד השיך
23. אבו אלפרג' בן קסאסא הפרזה במה
24. שכתב בשטר ההצהרה, שכן היה
25. ירחמהו האל, מן יראי יי פועל צדקות
26. גומל חסדים עם העניים ועם בעלי
27. תורה, אלא שהמשתמע מן העניין
28. הוא שדינרים אלה השאירם אצלו
29. רבינו המעולה ז"ל עד שיזדמן נכס
30. שיירכש בהם, וכאשר הזדמן בואו של אלכומר
31. שחיק עצמותיו — שכן תאריך שטר
32. ההצהרה הוא שנת חמש מאות עשרים ואחת (521),