עצומה אל שליטת המצרים הפאטמית סת אלמלכ. התיארוך לפי רוסטו: 411–414 להג'רה / 1021–1024 לספירה. פקיד במסגד המרכזי, אולי הח'טיב הראשי עצמו, מתלונן על עיכובים בתשלומים לח'טיב המשנה מוסא בן אזהר. שוכרי נכסי ההקדש הדתי (חַבְּס) של המסגד פיגרו בתשלומיהם, וחייבים כעשרה דינרים עבור התקופה שהסתיימה ברג'ב 415 להג'רה (ספטמבר 1024). מבקש שיוצא מנשור (שורה 11: מילולית, מכתב פתוח, כלומר צו בלא חותם) אל המושל (עאמל) והממונה (מתולי) של המחוז שבו נמצא המסגד, בו יידרשו לסייע לח'טיב המשנה מוסא בן אזהר בשלוש דרכים: לתמוך במאמציו לגבות את החוב מן השוכרים; להעביר לו כספים ישירות; ובאופן כללי לאכוף את תנאי ההקדש. הסופר שהעתיק על גב הקטע קטעים מן המקרא הדביק עצומה זו לעצומה נוספת אל סת אלמלכ, ובכך יצר רוטולוס אחד ארוך. עובדה זו מעלה את האפשרות ששתי העצומות שרדו יחד בארכיון (רוסטו). משולש קטן מן העצומה השנייה נותר מודבק לעצומה זו. (המידע מבוסס על ניתוחה ומהדורתה של מרינה רוסטו.) הערה בעניין התצלומים: התצלום של צד הערבית שנתקבל מהספרייה הבודליאנית קטע כמה שורות מן הטקסט הערבי וטעון החלפה. התצלום שפרסמה רוסטו ב-BSOAS 2010 שלם, אך שחור-לבן. הקטע צולם מחדש בצבע עבור מאמרה של רוסטו "The Fatimid Petition" בכתב העת Jewish History 2019. תצלום הצד שבאותיות עבריות שלם.
תרגום לעברית
צד ב
בסם אללה אלרחמן אלרחים
לגבירתנו, הגברת הנכבדה, יאריך אלוהים את מלכ[ותה, ישמור על ע]וזה ויקיים את ר[וממותה]
ויביס את אויביה. תמורת עשיית החסד ומעשה הטוב,
חסדי אלוהים, יתעלה שמו, יפיצו לה את התודה עליהם ויאצרו לה את שכרה. ובכלל
הנמצא בטיפול בדיואן שלה — ולוואי שיוסיף להיות מלא בהתמדת שלטונה — מסגד קהילתי
ולו הקדשות (אחבּאס), שמהן מוצאים עשרים דינאר (מטבע זהב) בכל שנה למי שדורש ומקיים את הדעווה הנעלה,
ויתרתם מוצאת לצורכי המסגד ולשכר הקַיּים (המשגיח) שלו והמואד'ין שלו. ולעבדהּ
יש ממלא מקום המופקד על הדרשה שם, הידוע בשם מוסא בן אזהר. הוא התייצב עתה
והתלונן על עיכוב הכנסת הדרשה ועל התחזקות תאוותם של הדיירים לדחות בו,
ועל התערערותו של ההקדש הזה. הוא ציין כי מה שנותר חייבים הדיירים עד סוף רג'ב שנת 415
הוא כעשרה דינארים. ועבדהּ מבקש את החסד באמצעות מנשור (צו רשמי) מהוד מעלתה
— ישמרהּ אלוהים — אל הפקיד של הנפה והממונה על הגנתה, בתקיפות, על ידי המוזכר הזה,
לגביית ההקדשות הללו במה שחלף ובמה שיתחדש, ולחיזוק ענייניו ולתמיכה בו
ולסיוע לו ולדאגה לו בכל הנוגע לצורכי המסגד הגדול,
ולהגנה על נכסיו ולהדיפת כל מי שיעז לפגוע בו או לחדור לפגם בהקדש הזה, כדי שירבו התפילות
עליה בימים הנשגבים הללו. ולה ההכרעה הנעלה בזה, אם ירצה השם.
[ו]לאלוהים התודה, ותפילותיו על מוחמד הנביא ועל בני ביתו הטהורים ועל בני זרעו האימאמים המודרכים, ושלום רב.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Marina Rustow, "A Petition to a Woman at the Fatimid Court (1022–23 CE)," Bulletin of the School of Oriental and African Studies 73, no. 1 (n.p.: Cambridge University Press, 2010), 1-27., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.