מכתב תלונה שהופנה אל הרמב״ם בעניין כספי הקודש. נכתב בכתב ידו של מאיר בן הלל בן צדוק אב״ד. התיארוך הוא בערך 1168–1204, על פי השנים שבהן פעל הרמב״ם במצרים. המתלונן שואל מדוע בטלו ההסדרים שנעשו עמו על ידי המְמוּנֶה (מֻתַוַלִּי) ישעיה הלוי בן מישאל; ואם בטלו הם לגביו, מדוע לא יבוטלו גם שאר חוזי החכירה ושטרי השכירות של מגרשים חרבים אחרים. התלונה הוגשה ככל הנראה בשנת 1171 או מעט לאחריה, ומן המסמך עולה כי ההסכם שנעשה עם ישעיה קבע שהמתלונן יבנה מחדש חורבה של הקודש ויגור בה עד שההשקעה שלו בתיקונים תתאזן כנגד שכר דירה משוער, ובינתיים ישלם רק את דמי חכירת הקרקע (חִכְּר) לשלטונות. הרמב״ם התנגד ככל הנראה להסכם זה, ייתכן שמחמת עקרונות הלכתיים הנוגעים להיתר לעשות עסקאות בנכסי הקודש. בחלקו השני של המכתב מבקש הכותב מן הרמב״ם להשיב על שאלות שונות בענייני לימוד התורה שהפנה אליו קודם לכן, ומוסיף עתה שאלה על היחס לחכמת התכונה (אסטרונומיה). כמו כן הוא מבקש ממנו כמה מספריו כדי להעתיקם לעצמו, ושתמורתם תשולם מתוך הכסף המגיע לו, אם החוב יוכר. בגב הדף, למטה, כתובים חרוזי חתונה עבריים בכתב יד גס. (על פי המידע מגיל, מסמכים, עמ׳ 363 מס׳ 94, ומקטלוג ספריית קיימברידג׳)
תרגום לעברית
צד א
ביראת שמים ובאמונה בכל הנוגע לניהול ענייני ישראל.
ועדות הדיינים הקבועים באותה עת בידי על כך,
חתומה בכתב ידם של רבינו חייא ורבינו יעקב ומי שהצטרפו אליהם. וחס
לכבודו שיתעלם מעניני בתלונתי, אלא יעיין בדבר
עניני, מתוך היראה והבינה שחננו בהן הבורא,
שאם הצדק עמי — יוציאו לפועל למעני, כמו שמוטל על ירא שמים כמותו;
ואם אין הצדק עמי — יודיעני באיזה אופן בטלו מעשיו של אותו
המתולי (הממונה), הוא רבינו ישעיהו ישצ"ו, ואם בטל מה
שעשה עמי, אזי יבטל גם כל מה שעשה עם זולתי מהחכרות
ושכירויות של חורבות ההקדש למי שבנה אותן, על מנת שישלם
מדי שנה חכר (דמי חכירה) וישכון בהן עד שישלים את עלות הבנייה. ובכן, יואיל נא
לעיין במכתבי ובתוכן תלונתי לפניו, וכפי שיורה
הדין אצלו — כן יעשה, ואל יתעכב בכך בטובו, כי אם
יתעכב בכך, יהיה כאילו הוא-עצמו סייע לאבדן זכותי.
וכן אני מודיע לכבודו כי שלחתי לשאול את כבודו על
דברים שיענני עליהם כפי חכמתו. וכן ביקשתי את כבודו
שיחבר לנו דבר-מה באסטרונומיה, שנוכל להיעזר בו על חלק ממה
שאנו מוצאים אצל רבותינו בגמרא ומה שאנו מוצאים אצל הגאונים בתשובות.
[...] שיואיל בגמ[רא ומה] שחיבר בעניין מניין השש מאות
[ושלוש ע]שרה [מצוות
שוליים ימניים
[...] העיקור, שהוא אחד מחמש הילכות שחיטה, שייעקר הסימן האחד, שאם [...]
[...] שתיחתך, וכאשר אנו רואים אותה נעקרת ממקום ידוע, והאם עיקור זה הוא זה שנאמר
צד ב
[...] מה שהיה [...]
[...] [...]
ובטובך, אם יואיל הבורא ויחזיר לי את אבידתי על ידי אותו אדון נכבד,
הוצא לי ממנה בשכר סופר ונייר, כדי שתעתיק לי ממנה את כלל
חיבורך הנכבד על כל המשנה — מה שביקשתי שיהיה תחילה,
ולאחר מכן תהיה ההשלמה בעזרת שמים, והשכר יהיה מן
הכסף שלי. ואם לא יעלה בידי דבר מאבידתי, יעתיק לי כבודו את מה שהזכרתי, ויהיה
השכר מאותו סכום שעליו שאלתני. ושלום. וכל מה שיישאר לי
מכספי לאחר תשלום שכר הסופר — שלח לי אותו, ובטובך.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Moshe Gil, Documents of the Jewish Pious Foundations from the Cairo Geniza (Leiden: Brill, 1976)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.