תרגום לעברית
- מה שראוי לנו לדון בו ב[...] בשאלה זו [...]
- המשמעות האמיתית של דבריהם [...דינא] דמלכותא דינא, לפי שאנו
- ראינו שהשואל הזה כבר עשה זאת עמוד התווך והיסוד שעליו בנה
- את שאלתו, ואחר כך נדבר על עצם השאלה. נאמר
- שמה שלמדנו מדברי רבותינו ז"ל בעניין זה הוא אמרו: אמ׳ שמואל
- דינא דמלכותא דינא וכול׳. ומאחר שכבר ביארנו את הכוונה
- שבאמירה דינא דמלכותא דינא, ואנו סבורים שיש בכך די
- לבעלי השכל הישר, נצרף עתה [עיקרון זה] לדיון
- בעצם השאלה. נאמר שעניינם של השותפים
- הנזכרים בשאלה זו לא ייצא מאחת משתי אפשרויות: או
- שהיה ביניהם תנאי או שלא היה ביניהם (1) ואם היה ביניהם
- תנאי, נוהגים לפיו בלא תוספת ובלא גירעון, לפי
- שההלכה כר׳ יהודה האומר: כל תנאי שבממנו תנאו קיים.
- וכלל זה חל על מי ששותפותו כשרה, כי מי שאין שותפותו
- כשרה — אין תנאו כשר. וכשרות השותפות זקוקה
- לשמונה תנאים. הראשון — שיהיו שני השותפים בני דעת.
- השני — שיהיו בני חורין. השלישי — שיהיו בגירים.
- הרביעי — שלא יהיו מעוכבים מלהשתמש בממונם. החמישי — שיהיה
- ראש הממון של כל אחד מהם ידוע ומוגדר.
צד ב
- (א) ואם היו שניהם שוטים, או שהיה אחד מהם שוטה, לא כשרה
- ביניהם שותפות. (ב) ואם היו שניהם עבדים, או שהיה אחד מהם עבד,
- לא כשרה שותפותם. (ג) ואם היו שניהם שאינם בגירים, או שהיה
- אחד מהם שאינו בגיר, לא כשרה שותפותם, ובתנאי שיהיו
- מעוכבים מלהשתמש בממונם, ושלא יהיה לאחד מהם צ'בט (יכולת ניהול) ולא חזם (כושר החלטה); כי
- אם היה להם צ'בט וחזם, מותרים מכירותיהם והתקשרויותיהם, לפי אמירתם:
- מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלין, ואמרו: מחוי רב
- יהודה על רב יצחק בריה: כבר שיתכבר שבע. רב כהנא
- אמ׳: כבר שבע כבר תמני. במתניתא תנא: כבר תשע
- כבר עשר. ולא פליגי, כל חד וחד לוום חורפיה. ולפי זה, אם
- לא היו מעוכבים מלהשתמש בממונם, מותרים מכירותיהם והתקשרויותיהם, לפי אמירת:
- אמ׳ רפרם, לא שנו אלא שאין שם אפוטרפוס, אבל אם היה שם
- אפוטרפוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר. {אלא אם כן הקטן שנראה שאינו בגיר הוא יתום, שאז בית הדין או וצי (אפוטרופוס) או וכיל (סוכן) חותם עבורו, ומותר לבגיר וליתום לקשור ביניהם שותפות, לפי אמירת אמ׳ רבה בר רב שילא אמ׳ רב חסדא ואמרי לה אמ׳ רב יוסף בר חמא אמ׳ רב ששת: מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב בשכר ורח[וק] להפסד. דווקא של יתומים, אבל} (ד) ואם
- היו שניהם מעוכבים מלהשתמש בממונם, או שהיה אחד מהם מעוכב,
- חוץ ממה שהותר לו לסחור בו, לא הותרה שותפותם. וכך הדבר בנשים
- הנשואות, לפי אמירת: אין קנין לאשה בלא בעלה. (ה) ואם היה
- אחד מהם ישראל והאחר גוי — שותפותם אינה תקפה, לפי דברי
- אמ[ר אבוּה דש]מואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי,
- שמא יתחייב לו שבועה וישבע לו בשם עבודה זרה, והתורה אמרה
- ולא ישמע על פיך. ואולם מותרת שותפות של ישראל עם הגוי כאשר
- מתקיימים ארבעה תנאים.
צד שמאל (4)
- הראשון: אם נכנסו לשותפות בעצי לקיטה, על ישראל להתחיל
- ולסכם עמו שהגוי ילקוט ביום השבת, וישראל ילקוט
- ביום הראשון. ואם לא סיכם עמו על כך מלכתחילה, אלא המתין
- עד עת החשבון, ואז מפחית בחשבון את יום השבת — אין הדבר מותר,
- לפי דבריהם: הנהו מוריקאיי דנקיטו מוריקא בהדי הדאדי, גוי
- נקיט בשבתא, ישראל נקיט בחד בשבא, אתו לקמיה דרבא,
- שרא להו. אותיביה רבינא לרבא: ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות,
- לא יאמר ישראל לגוי טול אתה חלקך בשבת ואטול אני חלקי
- בחול, ואם התנו מעיקרא מותר, ואם באו לחשבון אסור.
- איכסיף רבא. לסוף איגלאי מילתא דהתנו מעיקרא הוו.
- השני: ששותפותם, כאשר היא בעצים ומקצתם
- ערלה, מותר לישראל לסכם עם הגוי שיטול הוא את פירותיהם
- בשנות הערלה, וישראל ייטול את פירותיהם בשנים האחרות, וזה דברי רב
- גביהא מבי כתיל אמר: הנהו שתאלי דערלה הוו, גוי אכיל שני
- ערלה, ישראל אכיל שני דהתירא, אתו לקמיה דרבא, שרא להו.
- והא אותיביה רבינא לרבא? לא היו דברים מעולם.
- השלישי: ששותפותם, כאשר היא בכלים ומכשירים, מותר לישראל
- להניח לגוי להשתמש בהם בשבת אם היו ברשותו מלפני השבת,
- לדבריהם: מאן תנא שביתת כלים? בית שמאי היא, ואין ההלכה כדבריהם.
- הרביעי: ששותפותם, כאשר היא במקרקעין כגון בתי המרחצאות
- והרֵחיים וכיוצא בהם, על ישראל לסכם עם הגוי על כך
- שהגוי ייטול את רווח השבת וישראל את ר[ווח] החול, לדברי רבי שמעון בן אלעזר אומ׳:
- לא ישכיר אדם מרחיצו לכותי בשבת, מפני שנקראת על שמו.
- ואם הייתה שותפות ישראל וגוי בדבר החורג מארבעת התנאים הללו, {היתה שותפות פסולה ואינה תקפה}
צד ימין (2)
- השישי, שלא יהיה [... ראס אלמא]ל (ראש הממון, ההון המושקע) מאיסורי הנאה.
- השביעי, שלא יהיה ר[אס אל]מאל מדמי איסורי
- הנאה. השמיני, ששניהם יהיו יהודים. ואם הייתה שותפותם
- נקייה ממה שהזכרנו, והיה ביניהם תנאי — הרי שהמעשה נעשה על פיו.
- (2) ואם ל[א] היה ביניהם תנאי, אלא הייתה שותפותם סתומה (מבהמה) על
- פי מה שנראה משאלת שואל זה — הרי שהדין בה {על שני פנים}: הראשון
- הוא שאסתאד אלדאר (בעל הבית, ראש המשק) יאמר //לכל השותפים//: "הריני נותן ומוחל מן
- כלל מה שהתחייבתם בו מקנס על ממון זה שאבד, בעבור
- פלוני חברי, כך וכך דינרים". ואמירתו זו תקפה, והוא מצווה עליהם
- שלא ישקלו להם דבר. או שיאמר שמעון לראובן: "אני אשתדל
- להציל מה שאפשר להצילו מממון זה, אלא שכל מה שאציל
- יהיה שלי" — הרי שאחר כך, כל מה ששקלו שאר השותפים, לא יתחייב שמעון
- מכך בדבר, כאומרם: "השותפין שמחלו להם מוכסין מה שמחלו
- מחלו לאמצע".
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Athina Pfeiffer and Marina Rustow, [digital geniza document edition] (in Judaeo-Arabic)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.