מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי, מתוארך לשנת 1449 לשטרות (1137/38 לספירה). חוכר מסים (צ'אמן) בשם אבו אלסרור פרחיה בן עולה (המוכר גם כאבו אלמֻנא הבשם בן חסן) מעניק לאבו אסחאק אברהם בן יעקב רישיון למכור ולצבוע משי תמורת 18 דינרים לחודש ברובע קצר אלשמע שבפוסטאט, לכל משך כהונתו של אבו אלסרור בתפקידו. אבו אלסרור מתחייב שלא לקבל הצעה גבוהה יותר ולא להפסיק את השכירות, ומקבל על עצמו לשלם קנס של 100 דינרים אם יפר התחייבות זו. אבו אסחאק רשאי להעביר את העבודה בקבלנות משנה לאחרים אם יחפוץ בכך, ואבו אלסרור מסכים להפעיל את השפעתו אצל המשטרה במקרה שקבלני המשנה ינסו להתחמק מתשלום חובותיהם. אבו אלסרור שומר לעצמו את הזכות להעסיק תגרניות (בַּיַּאעַאת, "מוכרות") ברובע הנדון. על המסמך חתומים [...] הכהן, מצאצאי יוסף הכהן, ונתן בן שמואל, והוא נכתב תחת סמכותו של רב מצליח גאון (1127–1139 לספירה). בצד האחורי מופיעה הצהרת עד בכתב ערבי מתוארכת לה' בג'מאדא אלת'אני 538 להג'רה. התאריך קשה לקריאה בשל הצפיפות הרבה של הכתב. החודש והשנה שבצד הפנים שקולים לג'מאדא אלאוול 532 להג'רה. צירוף של ש"ד גויטיין.
תרגום לעברית
צד א — T-S 10J5.17
[...]
[כל אחד מהם ...] על עצמו בהתחייבותו כלפי חברו את כל [...]
[אין לו] לחזור בו מדבר מכך ולא לבטל דבר מכך ולא להסב זאת [...]
כל עיקר. וכל אחד מהם קיבל את המוטל עליו בו ב[לי]
אונס כלל, ותשלום התשלומים הנזכרים על הצ'מאן, חודש בחודש [...]
למטה, מן השיח' אבו אלסרור הנזכר לשיח' אבו אסחק הנזכר, ומן השיח' אבו אסחק הנזכר [...]
הנזכר, לפי המפורש והמיוחס לכל אחד מהם מכל זה, קנין גמור חמ[ור]
הכשר לקנות בו מעכשו בביטול כל מודעין ותנאין. ועם הקנין, מאת השיח' אבו אסחק [...]
נשבע בפנינו בתורת אלהים חיים שלא יזיק לשיח' אבו אלסרור הנזכר, ושלא ימכרו נערי (הצביאן) חנויותיו משי, ולא מחוץ לקצר אלשמע. וזה היה מכל אחד מהם בלא כפייה ובלא אונס
ובלא אילוץ ובלא שוגג ובלא טעות ובלא מחלה בהם ובלא שאר מפגמי
[...] עמהם לעצמו. וכל וצול (קבלה), חואלה או כסארה (הפסד) שייגרמו לשיך אבו אסחק דנן, יהיה
[אבו אסחק נאמן] בכך. וכי הוא נאמן במה שיזכיר כי הפסידו יום ביום כשני עדים
כשרי[ם], ואין לו עליו בשום דבר מזה שום שבועה בעולם, ולא אפילו על ידי גלגול
ולא אפילו חרם סתם. וכי ייאכף עליו מן אלואלי (המושל) בערבות זו כפי הנדרש במצב כזה, וימנע
ממנו את בתי המלאכה המתחמקים, וכל בית שנאמר לו עליו שהוא מתחמק, ידחה את נזקו ממנו. וכי כל אימת שיסב עליו
חואלה, יגרום שיסבו עליו חואלה, ישלח עליו רקאץ (שוטר) או יכתוב עליו רקעה (בקשה בכתב), יהיה חייב ל[ו את עשרת]
[הדי]נרים כחוב גמור. ולא יעתער לו על שום מוכרת מן המוכרות, בפרט בקצר אלש[מע ...]
ומכירת המשי לכל מי שיקנה ממנו בקצר אלשמע או ייכנס לקצר אלשמע, יש[ראל ...]
[במעט] או בהרבה, בין צעידי (בן מצרים העילית) ובין שאינו צעידי, ואין לו לעכבם בכך, ו[...]
[המוכ]רות הנזכרות והנקובות בשמן לעיל ממשי קצר אלשמע, היה [...]
[...] מהם אליו, אין לצאמן (בעל הזיכיון) הנזכר הזה עסק עמהם בכך. וגם התיר [...]
[...] לשיך אבו אסחק דנן את המכירה בעשרת הימים הנותרים הללו [...]
חודש שבט מן השנה הנזכרת לעיל. וקיבל על עצמו גם כן ב[...]
שאין לו לפתוח כנגד השיך אבו אסחק דנן חנות למכירת משי, לא ב[חמאם]
אלפאר, ולא באלצפין, ולא בשוק ה[...]
ממנו מה ש[...]
ל[...]
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Gershon Weiss, "Legal Documents Written by the Court Clerk Halfon Ben Manasse (Dated 1100-1138)" (PhD diss., n.p., 1970)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.