חוזה ערבוּת מס (כַּפַאלה וַאגִ'בּה — "ערבות מחייבת" או ערבות שאין ממנה חזרה, שורה 6)

תיאור

חוזה ערבוּת מס (כַּפַאלה וַאגִ'בּה — "ערבות מחייבת" או ערבות שאין ממנה חזרה, שורה 6). מתוארך לחודש ד'ו אל-חג'ה שנת 431 להג'רה (1040 לספירה). שני אנשים, עִיסא בן חַגַ'אג' ואבו אל-חסן אחמד, מתחייבים לשלם את מס הקרקע (חַ'ראג') של איכר בשם חִפאט' בן רמדאן בעבור אחוזות (ضِيَاع, ציאע) ששמותיהן טרם פוענחו. הערבים מבטיחים שהאיכר יתייצב בפני השלטונות בכל עת שידרשו לראותו, ומסכימים לשלם את חובותיו אם יברח, ייעלם, או יחדל מלעמוד בהתחייבויות המס שלו. שנת המס הנדונה היא 429 להג'רה. המסמך כולל נוסחאות משפטיות מקובלות המאשרות כי הערבים פועלים מרצונם החופשי, כשהם בריאים בנפשם ובגופם ואינם נתונים בכפייה. הוא כולל גם סעיף של ערבות הדדית (כל אחד מהערבים אחראי גם לחברו). בסוף המסמך מופיעות שלוש חתימות עדים, ובהן זו של רמדאן בן צֻבְּח אל-מֻאַד'ן (המואזין). מאחר שהחוזה נתפס כהסכם בין הערבים ובין המדינה, מופיע בו שמו של הח'ליפה אל-מֻסְתַנְצִר בִּאללה (שמלך בשנים 1036–1094 לספירה). המסמך משקף את שיטת המדינה הפאטמית להבטחת גביית המסים מאחוזות חקלאיות באמצעות מתווכים מקומיים וערבים, ששימשו לניהול האיכרים החוכרים את הקרקע.