אחד משני מכתבים שכתבה אֻם סת אלנאס לבני משפחתה לאחר שהושלכה מבית בעלה וחמותה

תיאור

אחד משני מכתבים שכתבה אֻם סת אלנאס לבני משפחתה לאחר שהושלכה מבית בעלה וחמותה. הזיהוי של שני המכתבים כזוג הוא של עודד צינגר. המכתב הנוסף, המקביל, ממוען לאחיה אבו עמר אבן סברה. המכתב שלפנינו ממוען לאבו אלפצ'ל אבן סברה, שגויטיין זיהה כדודהּ מצד אמהּ, הוא מבורך בן אברהם בן יצחק אבן סברה. הכותבת פורשת בפניו את הרקע למצוקתה: חמותהּ (אחות הנמען) טיפחה כלפיה איבה במשך זמן רב. בשלב מסוים נאלצה אֻם סת אלנאס לעזוב את מקום מגורי משפחתה ולעבור להתגורר יחד עם בעלה וחמותה. "בתחילה עברנו כולנו לבית אחד. עד מהרה החלה חמותי לפעול נגדי, לבודד אותי מכולם ולזרוע איבה כלפיי בלב בנהּ. הפחות שעשתה היה שאמרה לי: 'לכי לך והיי כאמך ידועת השם'." לאחר מכן, ככל הנראה, היא רומזת לאמהּ (אחותם של הנמען ושל החמות כאחד), בכותבה: "אתה זוכר היטב כיצד הגיבו הכול לאחותך בקאא". גבר כלשהו — אולי בעלהּ ואולי חמיה, לפי השערתו של גויטיין — האשים אותה אז בניאוף עם בן דודהּ (אבן עם). בסופו של דבר גורשה מן הבית "עירומה ואבודה". היא מתגוררת אצל אלמנה שקיבלה אותה לביתה, ומבקשת לנסוע אל דודהּ ולשהות עמו, שכן אין לה למי לפנות. היא מבקשת ממנו 20 דירהם, אדרת (רדאא') ו"כובע נשים" (?, מערקה). גויטיין שיער שהיא סובלת מ"שיתוק חמור" (שלן אדידה), אך אין דבר בהקשר המרמז על מחלה, ו-אדידה היא מילה נדירה בהרבה מן החלופה אֻרידֻהֻ. ייתכן שהמשפט אומר פשוט שבבית האלמנה אין ביכולתה להשיג אפילו פקעת חוטים (וזה יתאים גם לעיסוקהּ הרב בהיעדר בגדים).