T-S NS J7

תיאור

מכתב מיחזקאל, ככל הנראה מקלוב, אל אחיו חלפון באלכסנדריה. מתוארך לחודש אייר ד'תת"ק (1140). יחזקאל מתלונן באריכות וברהיטות מסוימת על שלל בעיותיו העסקיות: "אני עשוק, אך מוצג כעושק" (אנא מט'לום פי צורת ט'אלם) — כלומר, מאשימים אותי בדברים שאינם באשמתי. הבעיות הנדונות: עסקת הגבינה שלהם (ראו ח69, ח68, ח64) וההליכים המשפטיים הקשורים אליה, שבהם לא הצליחו הדיינים להגיע להכרעה; סחורות שנעצרו בבית הוכיל, ובהן ביקשו הדיינים שהצדדים יגיעו לפשרה; ותביעה משפטית הנוגעת למכירת בית, שבה הדיינים שוב לא יכלו להכריע — האם לפסוק על פי שיטת רב האי גאון או לפי שיטת ר' יצחק אלפסי? אחד הדיינים מציע ליחזקאל שחלפון היה צריך להשיג חוות דעת הלכתית (פתוא) מאת אבן מיגאש, אשר הייתה מחזקת את עמדתם. המכתב דן גם בסחר בחמורים (שנמכרו ללא ריתמה, שכן אחרת המחיר היה גבוה יותר), ומספר סיפור ארוך על הובלת משי מהכפר בנהא שבדלתא בלוויית חוכר מסים בשם אבו סעד (אולי אותו אדם המופיע 25 שנים לאחר מכן כחוכר מסים לשעבר). אבו סעד זה, הצ'אמן (חוכר המסים), עבד בצוות עם צ'אמן נוסף מקהיר, ולכן לא יכול היה פשוט להתייצב בבנהא כלאחר יד כדי לסייע ליחזקאל להעביר את המשי של אבו זכרי הכהן בחזרה לקלוב (מהלך של שמונה שעות הליכה לפי מפות גוגל). יתרה מזו, שני פקידי מסים — חוכר מסים עמית בדאר אלצנאעה, נקודת המכס המרכזית בכניסה לפוסטאט, והמושד (מונח איובי לגובה המסים בנמלים), אולי הכוונה לזה שעבד בדאר אלצנאעה — "אינם נותנים לו לקחת (אפילו) רטל אחד (של משי) כעמלה (או שוחד?), אלא נאמר לו: 'זה אינו שלך!' החמס פושה." לא ברור אם מדובר כאן בתמונה מפתיעה של חוכר מסים הרואה כעוול את העובדה שהממונים עליו אוסרים עליו לקבל שוחד; הוא משתמש במילה העברית "חמס", שבתקופה זו, לדברי פרידמן, היא מונח טכני לעוול שמטיל השלטון, ואולי הדברים נאמרים מתוך השוואה לתקופה מוקדמת יותר, שבה היה מקובל שגובי המסים יכולים להתעשר באמצעות תשלומי טובין. המכתב מזכיר את מותו של אבו נצר בן אלמנקאר, שהיה בן דודו של אבן יג'ו, בנה של דודתו מצד אמו. כמו כן מוזכר סוחר ההודו אבו עלי בן אלכרניב, המופיע גם בתשובות הרמב"ם. אף ששמות הכותב והנמען אינם מצוינים במפורש, מאחר שלמכתב אין כתובת חיצונית (כנראה נמסר ביד), זיהו אותם גויטיין ופרידמן על בסיס התוכן והפלאוגרפיה.

Princeton Geniza Project description: IB IV, 60 (ח70). Letter from Yeḥezqel, probably in Qalyūb, to his brother Ḥalfon in Alexandria. Dated/dating: Iyar 1140. Yeḥezqel complains rather winningly and at great length about his various business problems: "I'm oppressed, but being painted an oppressor" (anā maẓlūm fī ṣūrat ẓālim), i.e., I’m being blamed for things that aren’t my fault. The problems in question: their cheese venture (see IB ח69, ח68, ח64) and the legal proceedings related to it, on which the judges were unable to reach a decision; goods delayed in the bayt al-wakīl, about which the judges wanted the parties to reach a compromise; and a legal action related to the sale of a house, with judges unable to reach a decision: should the decision be according to the approach of Hayye Gaʾon or Yiṣḥaq al-Fāsī? One of the judges suggests to Yeḥezqel that Ḥalfon should have solicited a responsum (fatwā) from Ibn Mīgash, which would have strengthened their hand. Also discusses trade in donkeys (sold without tack because otherwise the price would have been higher) and a long story about transporting silk from the village of Banhā in the delta together with a tax-farmer named Abū Saʿd (perhaps the same one who appears as a former tax-farmer 25 years later in T-S 13J2.24 = PGPID 1008). This Abū Saʿd the tax-farmer (ḍāmin) worked as a pair with a ḍāmin from Cairo, and so couldn't just show up in Banhā at the drop of a hat to help Yeḥezqel transport Abū Zikrī Kohen's silk back to Qalyūb (an eight-hour walk according to Google Maps). Moreover, two tax officials — a fellow tax-farmer in the dār al-ṣināʿa, the main customs point entering Fustat (see Med. Soc. .2:360, 606n34) and the tax-collector (mushidd, an Ayyubid term for the tax-collector at ports, on which Friedman cites Cahen, ’Le régime des impôts dans le Fayyūm ayyūbide,’ Arabica 3 [1956], 19), meaning the one working at the dār al-ṣināʿa? — "don't let him take (even) one raṭl (of silk) as a fee (or bribe?), or it's said to him, 'That's not yours!' The injustice is rampant." Unclear whether here we have the striking picture of a tax-farmer deeming it an injustice that his superiors forbid him from taking bribes; he uses the Hebrew word ḥamas, which in this period, according to Friedman, is a technical term for government-imposed injustice, so perhaps this is by comparison to some earlier period, when it was understood that tax-collectors could enrich themselves in kind. Mentions the death of Abū Naṣr b. al-Minqār, who was Ibn Yijū’s cousin, the son of his maternal aunt. Mentions the India trader Abū ʿAlī b. al-Kirnīb, who also appears in Maimonides' responsa. Although the names of the writer and addressee aren't stated explicitly because the letter has no address (it was probably hand-delivered), Goitein and Friedman identified them based on content and paleography. (Information from Goitein and Friedman, India Book IV.)