T-S 13J27.11

תיאור

מכתב מיהודה בן אהרן אבן אלעמאני, באלכסנדריה, אל אבו אלמג'ד מאיר בן יכין ("הוד החזנים ועוזם"), בפוסטאט. מתוארך: כ״ב בשבט אלפה תקכ״ה למניין השטרות, היינו בראשית 1214 לסה״נ. במכתב מובאות ההשלכות של בואם של רבני צרפת לאלכסנדריה. נראה כי הקהילה שרויה במשבר חמור בעקבות היעדר הנהגה (לפי פרנקל). יהודה אף מברך את אבו אלמג'ד על החלמתו (שו׳ 7–12) ומסכים עם הדעה שמחלתו נגרמת בעיקר משתיית יין מופרזת ושעליו למתן את שתייתו (שו׳ 22–24). הוא מזכיר אישה חלושה (שו׳ 14–15). הוא מדווח כי אחיו של אבו אלמג'ד, אבו אלנג'ם הלאל, חולה: הוא לא החלים לגמרי מאז שמסמר נכנס ברגלו לפני חודשים, ואינו פותח, או אינו מסוגל לפתוח, את פיו (שו׳ 15–19). הוא מדווח על כך רק משום שאומרים שהלאל אולי על ערש דווי. (השווה למכתב אחר של יהודה אל אליהו הדיין, ובו הוא כותב כי "[הלאל] הלך לנוח בערב ולא קם בבוקר. היה זה היום הראשון של החג, והוא נקבר באותו יום; הותיר אחריו נער יפה בן שש־עשרה, הלומד אצלי". אולם המחלה הקטלנית של הלאל הייתה שונה מזו המוזכרת במכתב זה, שכן הלאל היה עוד בחיים בדצמבר 1214 כאשר כתב מכתב נוסף, לאחר שזה לא כבר נסע מאלכסנדריה לפוסטאט וחזרה.) יהודה מקדיש מקום נרחב לדיון בפיוטים ששני החזנים הללו שלחו או עתידים לשלוח זה לזה (שו׳ 25 עד צד שני שו׳ 9); נוזף באבו אלמג'ד על שאינו מתארך את מכתביו (צד שני שו׳ 1–4); מזכיר את הקשיים הכלכליים במשק ביתו (צד שני שו׳ 9–10); מזכיר את אבו אלפרג' בן אלריס (=אליהו הדיין) ואת מאמציו לאיסוף תרומות עבור ירושלים (צד שני שו׳ 10–13); ומסיים בהמלצה על ר' שמואל, שפנה אליו בשעה שכתב מכתב זה ונראה כי בכוונתו לנסוע לפוסטאט. ר' שמואל אינו דובר ערבית ותלוי בסיועה של הקהילה (צד שני שו׳ 13–21).

Princeton Geniza Project description: Letter from Yehuda b. Aharon Ibn al-ʿAmmānī, in Alexandria, to Abū l-Majd Meir b. Yakhin ("the Glory of the Cantors and their strength"), in Fustat. Dated: 22 Shevat 1525 Seleucid, which is early 1214 CE. In the letter are found the repercussions of the arrival of French rabbis to Alexandria. The community seems to be in a serious crisis due to the lack of leadership. (Information from Frenkel.) Yehuda additionally congratulates Abū l-Majd on his recovery (r.7-12) and agrees that his illness is primarily caused by drinking too much wine and that he should moderate his drinking (r.22-24). He refers to a frail woman (r.14-15). He reports that Abū l-Majd's brother Abu l-Najm Hilal is ill: he never fully recovered since a nail entered his leg months ago, and he does not or cannot open his mouth (r.15-19). He only reports this because it is said that Hilāl may be on his deathbed. (Cf. INA D-55 f.4, also known as IOM D 55.4, summarized in Med Soc II, 220 and V, 155, in which Yehuda writes to Eliyyahu the Judge that “[Hilāl] went to rest in the evening and did not awake in the morning. It was the first day of the holiday, and he was buried on the same day; he left a fine boy of sixteen, who studies with me.” However, Hilāl's fatal illness was different than the one mentioned in this letter, as Hilāl was still alive in December 1214 when he wrote T-S 13J21.27, having recently traveled from Alexandria to Fustat and back.) Yehuda devotes much space to discussing piyyutim that these two cantors have sent or will send each other (r.25-v.9); rebukes Abū l-Majd for failing to date his letters (v.1-4); mentions the financial difficulties in his household (v.9-10); mentions Abū l-Faraj b. al-Rayyis (=Eliyyahu the Judge) and his fundraising for Jerusalem (v.10-13); and ends with a recommendation for R. Shemuel who approached him as he was writing this letter and seems to intend to travel to Fustat. R. Shemuel does not speak Arabic and is dependent on the community's aid (v.13-21). ASE