T-S 20.149

תיאור

מכתב מאת הרופא המצרי עפיף בן עזרא, השוהה בעזה (לאחר שנעצר שם בדרכו מקהיר לצפת), אל שמואל בן יקותיאל אלאמשאטי בקהיר. כתוב בערבית-יהודית עם פתיחה בעברית. תיארוך: ראשית המאה השש-עשרה. המכתב הוא קריאה נואשת לעזרה. עפיף מדווח כי מכתבו של שמואל הגיע ונקרא בקול בפני קהילת עזה, שהתפללה לשלומו (שו' 19–22 בצד הפנים). בהמשך הוא מתאר בפירוט את התחלואים הפוקדים את בני משפחתו (שו' 23 ואילך עד תחילת הצד האחורי), שעליהם כבר כתב במכתבים קודמים מבלי שזכה לתשובה כלשהי. המשפחה שהתה בעיר הנמל שבחוף הים התיכון כבר חודשיים במועד כתיבת המכתב, מעוכבת שם בשל המחלה. הבן היה חולה אנוש: סבל מ"בארדה" (צמרמורות), "סכונה" (אולי קהיון או טמטום חושים) ושטף דם מהאף שכמעט לא נעצר ("רעאף מפרט"). עפיף מספר שמכר הכול, ובכלל זה את בגדיו, לצורך טיפול בנער. אשתו הייתה מרותקת למיטה ("מרמייה"), חסרת יכולת לראות, לשמוע או לדבר — "כאבן המוטלת על הקרקע". שבע פעמים זועק עפיף "אדוני שמואל", ומתחנן לפניו להשיב על מכתב זה, שקדמו לו אחרים שלא נענו. הוא מבטיח שזהו המכתב האחרון, ומבקש מהנמען שלא יאלץ אותו לשלוח עוד אחד, שכן כתיבת מכתב כזה היא ייסורים ומציאת שליח שיוליכו היא משימה כמעט בלתי אפשרית: "השב לי תשובה בטרם לא תהיה לי עוד תשובה ולא צורך במכתב נוסף. אלוהים, אלוהים, אלוהים, נמסתי כשעווה. 'היה לבי כדונג נמס בתוך מעי' (תהלים כב, טו)... איני יכול לכתוב מכתב ולשלחו מבלי שלבי יימס... כל מכתב שאני כותב נכתב מתוך מצוקה גדולה. בקושי אני מוצא עם מי לשלחו, ולבי 'נכרת' (ינקטיע) מרוב טרחה." עפיף דוחה בכעס את הטענה שהוא הביא על עצמו את האסון הזה ("עמל ברוחה") באשמתו (כנראה בהתעלמו מן האזהרה שהמשפחה לא תוכל לעמוד במסע). הוא מדגיש כי עיסוקו ברפואה בצפת (אשר באותה תקופה החלה לתפוס את מקומה כעיר קודש מרכזית) נעשה "לשם שמיים". אין ספק שגם חוסר יכולתו להתפרנס בקהיר היה סיבה נוספת ליציאתו. עפיף מוסיף ומדווח כי ר' פרץ הצדיק נפטר באותו מסע עצמו. מלבד הבקשה המרומזת לסיוע כספי ישיר, מבקש עפיף משמואל לערוב לאחותו בפוסטאט, שאמורה למכור את חלקו של עפיף בנכס משפחתי המכניס שני חצאי דרהם ("מאיידיס") בחודש. עפיף מבקש לשוב לקהיר, אך אין בידו די כסף לשכור חמור. עפיף בן עזרא (המכונה גם יוסף המצרי), יחד עם בן לווייתו ר' פרץ, מופיע גם במסמך נוסף, בשורות 70–94.

Princeton Geniza Project description: Letter from the Egyptian physician ʿAfīf b. Ezra, in Gaza (detained there en route from Cairo to Safed), to Shemuel b. Yequtiel al-Amshāṭī, in Cairo. In Judaeo-Arabic with a Hebrew opening. Dating: The beginning of the 16th century. The letter is a plea for help. ʿAfīf reports that Shemuel's letter arrived and was read aloud to the congregation of Gaza, which prayed for him (r19–22). He continues with an account of the illnesses afflicting his family members (r23–v1), all of which he has described in previous letters but has not received any response. "The family had been in the Mediterranean port for two months at the time of the writing of the letter, kept there by illness. The son was gravely ill {with bārida (chills) and sukūna (stupor?) and a nearly unstoppable nosebleed (ruʿāf mufraṭ)}. ʿAfīf says that he had sold everything, including his clothing, for the boy's treatment. The wife was confined to bed (marmiyya), unable to see, hear, or speak {"like a stone thrown on the ground"}. Seven times ʿAfīf cries out "Oh my lord Samuel," imploring him to answer this letter, which was preceded by others that had gone unanswered. Now he promises that this would be the last one, asking the addressee at the same time not to force him to send still another one, for writing such a letter was an ordeal, and finding a carrier for it almost impossible. {"Send me a response before I no longer have a response or need a further letter. O God, o God, o God, I have melted like a candle. 'My heart is become like wax; it is melted in mine inmost parts' (Psalms 22:15). . . . I cannot write a letter and send it but that my heart melts. . . . Every letter that I write is with great distress. I can barely find with whom to send it but that my heart gives out (yanqaṭīʿ) from walking."} ʿAfīf rejects with indignation the charge that he had brought this disaster upon himself (ʿamila bi-rūḥihi) by his own fault (probably by disregarding the warning that the family would be unable to make the journey). Practicing as a physician in Safed (which at that time began to assume its role as a major holy city) was done "for Heaven's sake." No doubt his inability to gain a livelihood in Cairo was another reason." (Goitein, Med Soc, V, p. 86, notes 196–203.) ʿAfīf additionally reports that the righteous R. Pereẓ died on the same journey. Apart from the implied request for direct financial aid, ʿAfīf asks Shemuel to stand security for his sister in Fustat, who is to sell off ʿAfīf's share in a family property that brings in two half-dirhems (muayyadis) per month. ʿAfīf wishes to return to Cairo, but does not have money for hiring a donkey. ʿAfīf b. Ezra (also known as Yosef the Egyptian), along with his traveling companion R. Pereẓ, also appears in F 1908.44XX, lines 70–94. Information from Goitein (note card and Med Soc V). ASE.