מכתב מן הרופא המצרי עפיף בן עזרא, המתעכב בעזה בדרכו מקהיר לצפת, אל שמואל בן יקותיאל אלאמשאטי בקהיר

תיאור

מכתב מן הרופא המצרי עפיף בן עזרא, המתעכב בעזה בדרכו מקהיר לצפת, אל שמואל בן יקותיאל אלאמשאטי בקהיר. יהודית-ערבית עם פתיחה עברית. מראשית המאה השש-עשרה. המכתב הוא זעקת שבר ובקשת עזרה. עפיף מדווח כי מכתבו של שמואל הגיע ונקרא בפני קהילת עזה, שהתפללה למענו (שורות 19–22 בצד רקטו). בהמשך הוא מפרט את המחלות שפקדו את בני משפחתו (שורות 23 ברקטו עד 1 בוורסו), פרטים שכבר תיאר במכתבים קודמים אך לא זכה לכל מענה. לפי גויטיין, המשפחה שהתה בעיר הנמל הים-תיכונית חודשיים בעת כתיבת המכתב, מרותקת שם עקב המחלה. הבן חלה קשות {ב"בארדה" (צמרמורות), "סֻכּונה" (טשטוש?) ודימום אף כמעט בלתי-פוסק (רֻעאף מֻפרַט)}. עפיף מספר כי מכר את כל אשר לו, ובכלל זה את בגדיו, למימון הטיפול בנער. אשתו רתוקה למיטתה ("מרמיה"), חסרת יכולת לראות, לשמוע או לדבר {"כאבן מושלכת על הקרקע"}. שבע פעמים זועק עפיף "אה אדוני שמואל", ומתחנן שישיב על המכתב הזה, שקדמו לו אחרים שנותרו ללא מענה. הוא מבטיח שזה יהיה האחרון, ומבקש מן הנמען לא להכריחו לשלוח מכתב נוסף — שכן כתיבת מכתב כזה היא ייסורים, ומציאת נושא-דבר עבורו כמעט בלתי-אפשרית. {"שלח לי מענה בטרם לא יהיה לי עוד מענה ולא צורך במכתב נוסף. אלי אלי אלי, נמסתי כנר. 'היה לבי כדונג נמס בתוך מעי' (תהלים כב:טו)... איני יכול לכתוב מכתב ולשלחו מבלי שלבי יימס... כל מכתב שאני כותב הוא בצער גדול. בקושי מוצא אני עם מי לשלחו מבלי שלבי ייקטע (יַנְקַטִיע) מרוב הליכה"}. עפיף דוחה בכעס את ההאשמה כאילו הביא את האסון על עצמו ("עמל ברוחו") באשמתו שלו — קרוב לוודאי בשל התעלמותו מן האזהרה שהמשפחה לא תוכל לעמוד במסע. עיסוקו כרופא בצפת (שבאותה עת החלה לתפוס את מקומה כעיר קודש מרכזית) נעשה "לשם שמים". ללא ספק, חוסר יכולתו להתפרנס בקהיר היה סיבה נוספת. בנוסף, עפיף מדווח כי הצדיק ר' פרץ נפטר באותו המסע עצמו. מלבד הבקשה המשתמעת לסיוע כספי ישיר, מבקש עפיף משמואל לערוב עבור אחותו בפוסטאט, שעליה למכור את חלקו של עפיף בנכס משפחתי שמכניס שני חצאי דירהם (מֻאיַידיה) לחודש. עפיף חפץ לשוב לקהיר אך אין בידו כסף לשכירת חמור. עפיף בן עזרא (הידוע גם בשם יוסף המצרי), יחד עם בן לווייתו ר' פרץ, מופיע גם במכתב נוסף, בשורות 70–94.