מכתב מאלכסנדריה לפוסטאט, ביהודית-ערבית. כתב היד דומה לזה של מכתב אחר שנכתב בידי דיין אלכסנדרוני. שרד רק חציו התחתון של המסמך. תיארוך: המכתב מזכיר גברים שנתפסו לעבודות כפייה לחפירת תעלה סביב העיר. גויטיין ופרנקל הציעו שניהם לתארך את המסמך לשנת 1219 לספירה, בעת מסע הצלב החמישי. הצלבנים צרו על דמיאט ממאי 1218 עד נובמבר 1219, אז נפלה העיר בידיהם, וכפי הנראה חששו התושבים שאלכסנדריה תהיה היעד הבא. (השוו למכתב נוסף מאלכסנדריה מיום 21 באוקטובר 1219.) המכתב מדווח על מצב העיר: "העיר במצב קשה בגלל חפירת התעלה. העיר סגורה על מסגר, ועבודת כפייה מוטלת על התושבים." הכותב מוסר לאחר מכן דיווח מפורט על מצבה הרפואי ועל הטיפול באישה שנפגעה בתאונה שאינה קשורה, דן במספר סידורים קטנים, ואחר כך בעניין משפחתי חשוב, ומסיים בדרישות שלום ללפחות חמישה עשר אנשים. נוספו שתי פוסט-סקריפטומים. "באשר לאבו אלעלא — כשהגעתי מצאתי את העיר סגורה; שום גבר לא יכול היה להראות ברחובות, שכן היה נלקח [לחפירת] התעלה. משום כך לא הצלחתי לפגוש אותו. באשר למלחפה [שמיכה המשמשת גם כלבוש עליון], השווקים סגורים ואיש אינו מוכר וקונה. אני אומר לך זאת כדי שלא תחשוב שאני מזניח את ענייניך." על פציעתה של יֻמן: "כששבתי הביתה מצאתי את יֻמן — שהדלת נפלה עליה — במצב קשה. היא חולה זה ארבעים יום. באותה עת הייתה טמאה ונשארה במצב זה; כך גם כל בני הבית האחרים נטמאו יחד עמה. רק אלוהים יודע כיצד המצב; היא בוכה כל כך עד שאני שוכח את צרותיי שלי. אולם אם ירצה השם, יש לה סיכוי טוב להחלמה. רגלה מונחת בתיבה (תאבות) שנעשתה במיוחד עבורה. רופא נוצרי (ערל) מטפל בה, ונאמר לי שלא לקח כל תשלום עבור הטיפול. הוא באותה עת טיפל בפצועים (אלמג'אריח). לא מצאתי בבית שום תחבושת (או מרְהם/מריחה) של סיבי דקל (מרהם אלנח'לי), ולא יכולתי להזיזה; שכן היא אינה יכולה לקום או לשבת; היא רק מתכופפת מעט קדימה (קד אתג'הא קליל). כף רגלה ורגלה נפוחות (מנפוח')." המידע והתרגומים על פי גויטיין. [יש לציין שהמילה "אתג'הא" בהקשר של פציעה או מחלה מציינת לרוב "השתפר" (ולא "התכופף"), ולעיתים קרובות מתוארים החולים כמי ש"השתפרו מעט" גם כשמצבם עדיין קשה.] משחת הנח'לי מומלצת לטיפול בפצעים ובמורסות בספרות הרפואית של ימי הביניים — חיפוש של מרהם נחלי מוביל לאזכורים ביצירותיהם של האנדלוסים אחמד בן עיסא אלהאשמי (נפ' 1077) ואבן זהר (נפ' 1162). לפי אבן זהר, סמיכותה כשל דבש, וטובלים בה חוטים לפני שמשתמשים בהם לספיגת נוזלים מן הפצע. ראו גם מסמכים נוספים באוסף. לפי דוזי, משחת הנח'לי "קיבלה את שמה משום שכאשר מכינים אותה ומניחים את מרכיביה על האש, מערבבים אותם בענף דקל טרי. אבן ואפד מוסר את המתכון: 3 ליטראות של מוֹרְדָּסָג (עופרת), אותה כמות שמן, 2 חֵלֶב עגל, ו-1 קולקוטר (תחמוצת ברזל), ולאחר מכן מוסיף: יג'מע אלג'מיע ויחרך עלי אלנאר בג'ריד אלנח'ל אלטרי ויסתעמל — 'הכל מצטרף ומתערבב על האש בעלי דקל טריים, ואז נעשה בו שימוש [כלומר, נמרח].'"
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.