ENA 3904.13

תיאור

קטע משירה בטורקית עות'מאנית. מתוארך לשנת 1172 להג'רה (1758/59 לסה"נ). בהקדמה למהדורתה מציינת ג'יין הת'אוויי כי המסמך בשלמותו כולל שני שירים המיוחסים למשורר הסופי בן המאה השבע־עשרה הידוע בכינוי עאשק עֹמר (נפטר בסביבות 1119 להג'רה / 1707 לסה"נ), ובעקבותיהם שיר נוסף, אולי כמחווה או כחיקוי, פרי עטו של אדם בשם יחיא צ'אווש משנת 1172 להג'רה / 1758 לסה"נ. ייתכן אפוא שהמסמך מייצג שלב בהתגבשותו של יחיא צ'אווש כמשורר. עאשק עֹמר הוא דמות מוכרת בשירה העות'מאנית, אף שפרטים רבים בביוגרפיה שלו שנויים במחלוקת. הכינוי "עאשק", שמשמעו המילולי "אוהב", מתייחס למשורר חולה אהבה, אך טומן בחובו גם משמעות של אוהב האל, קרי סופי. עאשק עֹמר היה ללא ספק מיסטיקן, אם כי לא ברור אם השתייך לאחת המסדרים הסופיים; היו לו נטיות הן למסדר המוולווי והן לבקטאשי. משוררי העאשק הנודדים באימפריה העות'מאנית, בקרים ובאזרבייג'ן הקריאו את יצירותיהם בליווי כלי המיתר הטורקי ארוך־הצוואר הידוע כסאז או באע'לאמא, ועל כן מכונים גם "משוררי סאז". על אף תהילת שיריו, שנת לידתו ומוצאו של עאשק עֹמר אינם ודאיים לחלוטין. חוקרים שונים במאה האחרונה העריכו את שנת לידתו בסביבות 1029 להג'רה / 1620 לסה"נ או בסביבות 1061 להג'רה / 1651 לסה"נ, אם כי המוקדמת מבין השתיים מקובלת יותר כיום. כמה משיריו מזכירים עיירה בשם גזלווי או גֹזלווה כמקום הולדתו, אך נוצר בלבול משום שלפחות שתי עיירות בשם זה התקיימו באימפריה העות'מאנית ובארצות החסות שלה: אחת בקרים, הידועה בעת העתיקה הקלאסית כאופטוריה (כיום יבפטוריה), והשנייה מדרום־מערב לעיר קוניה שבמרכז אנטוליה. כמה חוקרים טורקים בולטים מהמאה העשרים סברו שעאשק עֹמר היה טטרי קרימאי — דעה שעדיין רווחת בקרים כיום (אף הוצב לכבודו פסל ביבפטוריה) — או לפחות שנולד בקרים לפני שהשתקע במחוז איידין שבמערב אנטוליה. במסמך זה שכפל הסופר, אולי יחיא צ'אווש עצמו, את מה שמוצג כשניים משירי ה"הג'ה" של עאשק עֹמר, שניהם וריאציות קלות על שיר ה"מֻרבָּע" ("ריבועי") הבנוי ממספר מרובעים המסתיימים באותה מילה; כל דוגמה מכילה ארבעה מרובעים כאלה. בשיר הראשון מסתיים כל מרובע בסיומת "–yuz" ("אנחנו"). בשיר השני מסתיים כל מרובע במילים "şimden gerü" ("מעתה ואילך" או "לעולמים"). זהו שיר חולה אהבה במסורת העאשק הקלאסית. מושא האהבה הוא אדם בשם מחמד שאה, שאולי היה מורה סופי, אך ייתכן גם שמדובר בסולטאן העות'מאני מחמד הרביעי (שלט 1058–1099 להג'רה / 1648–87 לסה"נ), הקיסר הראשון שתחתיו שירת עאשק עֹמר בצבא. מבחינת פורמט, המסמך דומה לז'אנר הידוע בטורקית כ"גֹ'נְק" (cönk) — אסופת שירה בכתב יד, אנונימית בדרך כלל, של משוררי סאז נודדים, שמעולם לא הופיעה ב"דיוואן" רשמי. שירים רבים של עאשק עֹמר, וכן שירים המיוחסים לו, נתגלו ב"גֹ'נְקים", אם כי הת'אוויי מציינת שלא הצליחה לאתר את שני השירים הללו בקובצי שיריו הידועים של עאשק עֹמר. ייתכן שהמסמך שלפנינו מייצג ניסיון של יחיא צ'אווש לחבר "גֹ'נְק" משלו, שמסיבות לא ידועות הותיר בלתי גמור. לחלופין, אפשר שיחיא צ'אווש היה תורם לחיבור "גֹ'נְק" גדול יותר שכלל גם שירים המיוחסים לעאשק עֹמר. במקרה כזה ייתכן שהסופר העתיק שירים שהוקראו לו, אולי מן הזיכרון, על ידי יחיא צ'אווש או מקור אחר. נסיבות אלה עשויות להסביר את הכתיב הבלתי שגרתי במידת מה של המסמך.

Princeton Geniza Project description: Fragment of poetry in Ottoman Turkish. Dated: 1172 AH (1758/59 CE). In the introduction to her edition, Jane Hathaway notes: "The document as a whole consists of two poems purportedly by the seventeenth-century Sufi poet known as ʿĀşık ʿÖmer (d. ca. 1119 AH/1707 CE), followed by a poem, possibly written in homage, if not in emulation, by one Yaḥyā Çavuş in 1172 AH/1758 CE. Thus this document may represent a step in Yaḥyā Çavuş’s formation as a poet.... ‘Āşık ʿÖmer is a known figure in Ottoman poetry, although numerous details of his biography are open to debate (Duymaz 2014). The title ʿāşık, literally ‘lover’, refers to a lovelorn poet, though with the additional implication of a lover of God, i.e., a Sufi. ʿĀşık ʿÖmer was unquestionably a mystic, although whether he belonged to a Sufi order is less clear. He had inclinations toward both the Mevlevī and the Bektāshī orders (Ergun 1936, 7, 76, 77; Karasoy and Yavuz 2015, 623; Gülmez 2015). Wandering ʿāşık poets in the Ottoman Empire, Crimea, and Azerbaijan recited their compositions to the accompaniment of the longnecked Turkish stringed instrument known as a saz or bağlama; hence they are often called saz poets, as well. Despite the fame of his poems, ʿĀşık ʿÖmer’s birthdate and provenance are not entirely certain. Various scholars over the past century or so have estimated his birth year as either ca. 1029 AH/1620 CE or ca. 1061 AH/1651 CE, although the earlier date seems to be more widely accepted today (Karasoy and Yavuz 2015, 26, cf. 18, 800; Çavdar 2022, 502). A number of his poems refer to a town called Gezlevi or Gözleve as his birthplace, but confusion arises from the fact that at least two towns of that name existed in the Ottoman Empire and its dependencies: one in the Crimea, known in classical antiquity as Eupatoria (today Yevpatoriya), and one southwest of the central Anatolian city of Konya. Several prominent twentieth-century Turkish scholars believed that ʿĀşık ʿÖmer was a Crimean Tatar—an opinion that still holds in the Crimea today (there is even a statue of him in Yevpatoriya)—or at least that he had been born in the Crimea before settling in the western Anatolian district of Aydın.... In this document, the scribe, possibly Yaḥyā Çavuş himself, has reproduced what purport to be two of ʿĀşık ʿÖmer’s hece poems, both slight variations on the murabbaʿ, or ‘square’, poem comprising multiple quatrains ending in the same word; each example contains four such quatrains. In the first poem, every quatrain ends in the suffix –yuz (‘we are’). In the second poem, each quatrain ends in şimden gerü (‘ever after’ or ‘forevermore’). This is a lovelorn poem in the classic ʿāşık tradition. The object of af- fection is one Meḥmed Shah, who may be a Sufi master but could also be the Ottoman sultan Meḥmed IV (r. 1058–99 AH/1648–87 CE), the first emperor under whom ʿĀşık ʿÖmer saw military service.... In format, this document resembles the genre known in Turkish as cönk, a handwritten, usually anonymous, compilation of poetry by wandering saz poets that never appeared in a formal dīvān. Quite a number of ʿĀşık ʿÖmer’s poems, as well as a number attributed to him, have been discovered in cönks, although I have not been able to find these two poems among any of the known collections of ʿĀşık ʿÖmer’s output. Our document may represent Yaḥyā Çavuş’s attempt at compiling a cönk that, for un- known reasons, he left unfinished. Alternatively, Yaḥyā Çavuş may have been a contributor to a larger cönk that included poems attributed to ʿĀşık ʿÖmer, as well. In that case, the scribe may have been copying down poems recited to him, perhaps from memory, by Yaḥyā Çavuş or some other interlocutor. Such a circumstance could well explain the document’s somewhat unorthodox orthography." (Hathaway, Ottoman-Era Documents from the Cairo Genizah, 391-397)