T-S Ar.39.435

תיאור

מכתב פגום מאוד בטורקית עות'מאנית, העוסק במשלוחי עצי הסקה. תיארוך: בסביבות 1736 לסה"נ או מאוחר יותר (לפי הת'אוויי), על בסיס האזכור של מטבע הזהב העות'מאני זרי מחבוב (zeri maḥbūb) שהוטבע לראשונה בקהיר בשנת 1736 לסה"נ (אם כי המטבעות המוקדמים ביותר מקהיר בקטלוג הנומיסמטי של אוסלו מתוארכים ל-1143 להג'רה / 1730 לסה"נ). יש לציין כי שנת 1703 לסה"נ (1115 להג'רה) הייתה השנה הראשונה שבה הוטבעו מטבעות אלו באיסטנבול, ועל כן יש סף כרונולוגי אפשרי המוקדם בלמעלה משלושה עשורים. בהקדמה למהדורתה מציינת ג'יין הת'אוויי כי קטע זה ומכתב נוסף נכתבו על ידי אותו סופר: שני המסמכים הם מכתבים קרועים בצורה קשה בטורקית עות'מאנית, העוסקים במשלוחי עצי הסקה (odun). הכותב פונה אל הנמען בכינוי "אבי" (benim pederim), שיכול להתפרש כאביו הביולוגי או כדמות מבוגרת ונערצת. אולם במכתב השני "אבי" מוחלף ב"אחי" (benim ḳarındaşım), דבר המרמז שהנמען הוא חבר ו/או רֵעַ, בדומה לסייד מחמד ולסייד עומר אשר אליהם שולח הכותב דרישת שלום בסוף המכתב הראשון. מאפיינים אלה, כמו גם אזכור של דרווישים מבני המסדר המוולוי במכתב הראשון, פותחים את האפשרות שעצי ההסקה היו מיועדים למבנה (תֶּכֶּה) של דרווישי המוולוי בקהיר. לא נשתמר תאריך באף אחד מן המכתבים, אך אם הקישור למוולוי מדויק, אזי שניהם נכתבו לאחר 1016 להג'רה / 1607 לסה"נ, השנה שבה נוסד המבנה המוולוי. הלשון, הכתב והמראה הכללי של המכתבים מצביעים על כך ששניהם נכתבו על ידי אותו מחבר באותה תקופה בקירוב, ואולי גם לאותו נמען — אל-חאג' מחמד. עצים להסקה לא היו נפוצים במצרים, וההסקה יובאה דרך קבע מאנטוליה. ייתכן שזה מה שהמסמכים מתארים, אם כי בשני המקרים העץ מובל על ידי נווטים מצרים, או למצער ערבים (ראיס בטורקית עות'מאנית): במכתב האחד מעביר עבדאללה אנצארי אל-סעידי 275 קנטארים של עץ; במכתב השני, מחמד שאפיעי בולאקי, מנמל הנילוס בולאק שבקהיר, מעביר 300. מדובר בכמויות עצומות: 275 קנטארים שווי ערך ל-13,750 ק"ג (מעל חמש-עשרה טון), ו-300 ל-15,000 ק"ג (מעל שישה-עשר טון). יתרה מזאת, השימוש בביטוי "הפעם" (bu defāʿ) מצד הכותב מרמז שמדובר באספקה סדירה. אם מניחים שעצי ההסקה היו מיועדים למבנה המוולוי בקהיר, הרי שהכינויים "אבי" ו"אחי" במכתב יכולים להעיד שהכותב היה אף הוא מוולוי, אולי מאחת מן המבנים המוולויים הגדולים שבמרכז האימפריה העות'מאנית, כגון מבנה ינִיקַפִּי באיסטנבול, הגדול בכל האימפריה.

Princeton Geniza Project description: Badly damaged letter in Ottoman Turkish concerning shipments of firewood. Dating: circa 1736 CE or later (per Hathaway) based on the mention of the Ottoman gold coin zeri maḥbūb which was first minted in Cairo in 1736 CE(?) (although the earliest coins from Cairo in Uslu's numismatic catalogue date to 1143 AH/ 1730 CE). It should also be noted, that 1703 CE (1115 AH) marked the first year these coins were minted in Istanbul, therefore yielding a plausible chronological threshold over three decades earlier (Kaan Uslu et. al., Osmanlı İmparatorluğu Madeni Paraları, 69, 114-115). MCD. In the introduction to her edition, Jane Hathaway notes that this fragment and the letter T-S NS 306.84 were penned by the same scribe: "These two badly torn documents are letters in Ottoman Turkish, concerning shipments of firewood (odun). The author addresses the recipient as ‘my father’ (benim pederim), which could mean either his biological father or a revered elder. In the second letter, however, ‘my father’ gives way to ‘my brother’ (benim ḳarındaşım), suggesting that the recipient is a friend and/or comrade, much like the Sayyid Muḥammad and Sayyid ʿUmar to whom the writer sends greetings at the close of the first letter. These features, as well as a reference to Mevlevī dervishes in the first letter, open the possibility that the firewood may have been destined for the lodge, or tekke, of the Mevlevī dervishes in Cairo. No date survives on either letter, but if the Mevlevī connection is accurate, then both must have been written after 1016 AH/1607 CE, when the Mevlevī lodge was founded. The language and script of the letters and their overall appearance suggest that both were composed by the same author at around the same time, and possibly to the same recipient, namely al-Ḥājj Muḥammad.... Trees for firewood were, however, not abundant in Egypt, and firewood was regularly imported from Anatolia. This may be what our two documents describe, although in both cases, the wood is carried by Egyptian, or at least Arab, navigators (Ottoman Turkish singular, reʾīs): in T-S Ar. 39.435, ʿAbdullāh Anṣārī al-Saʿīdī delivers 275 qinṭārs of wood; in T-S NS 306.84, Muḥammad Shāfīʿī Būlāqī, from Cairo’s Nile port of Būlāq, delivers 300. These are enormous quantities: 275 qinṭārs is equivalent to 13,750 kilograms or 30,313 pounds (over fifteen tonnes), 300 to 15,000 kilograms or 33,069 pounds (over sixteen tonnes). Moreover, the writer’s use of the expression ‘this time’ (bu defāʿ) suggests that these deliveries were regular occurrences.... If we posit that the firewood was destined for Cairo’s Mevlevī lodge, then the letter’s invocations of ‘my father’ and ‘my brother’ could indicate that the writer was likewise a Mevlevī, perhaps writing from one of the great Melevī lodges in the Otto- man central lands, such as Istanbul’s Yenikapı lodge, the largest in the entire empire." (Hathaway, Ottoman-Era Documents from the Cairo Geniza, 373-375)