מכתב פגום מאוד בטורקית עות'מאנית העוסק במשלוחי עצי הסקה. תיארוך: סביב 1736 לספירה או מאוחר יותר (לפי הת'אווי), על סמך אזכור מטבע הזהב העות'מאני "זרי מחבוב" (zeri maḥbūb) שנטבע לראשונה בקהיר בשנת 1736 לספירה (אם כי המטבעות המוקדמים ביותר מקהיר בקטלוג הנומיסמטי של אוסלו מתוארכים לשנת 1143 להג'רה / 1730 לספירה). יש לציין גם ששנת 1703 לספירה (1115 להג'רה) הייתה השנה הראשונה שבה נטבעו מטבעות אלה באיסטנבול, ולפיכך היא מהווה סף כרונולוגי סביר מוקדם ביותר משלושה עשורים. במבוא למהדורתה, מציינת ג'יין הת'אווי כי קטע זה וכן המכתב הנוסף (T-S NS 306.84) נכתבו בידי אותו סופר: "שני מסמכים קרועים קשות אלה הם מכתבים בטורקית עות'מאנית, העוסקים במשלוחי עצי הסקה (odun). הכותב פונה אל הנמען כ'אבי' (benim pederim), שיכול להתייחס הן לאביו הביולוגי והן לזקן נערץ. אולם במכתב השני, 'אבי' מוחלף ב'אחי' (benim ḳarındaşım), המרמז שהנמען הוא ידיד ו/או חבר, בדומה לסייד מוחמד וסייד עומר שאליהם שולח הכותב דרישות שלום בסוף המכתב הראשון. תכונות אלה, וכן אזכור דרווישים מוולוויים במכתב הראשון, פותחים את האפשרות שעצי ההסקה נועדו למנזר (tekke) של הדרווישים המוולוויים בקהיר. אף שלא שרד תאריך בשני המכתבים, אם הזיקה המוולווית נכונה, שניהם נכתבו לאחר שנת 1016 להג'רה / 1607 לספירה, אז נוסד המנזר המוולווי. הלשון והכתב של המכתבים ומראם הכללי מרמזים ששניהם חוברו בידי אותו כותב בסביבות אותה תקופה, ואפשר שאף לאותו נמען — אלחאג' מוחמד. עצים להסקה לא היו שכיחים במצרים, ועצי הסקה יובאו באופן קבוע מאנטוליה. ייתכן שזהו הרקע לשני המסמכים הללו, אף כי בשני המקרים העץ מובל בידי רבי חובלים מצריים או לפחות ערביים (ביחיד בטורקית עות'מאנית: reʾīs): כאן עבדאללה אנצארי אלסעידי מוסר 275 קינטארים של עץ, ואילו במכתב האחר מוחמד שאפעי בולאקי, מבולאק נמל הנילוס של קהיר, מוסר 300. אלה כמויות עצומות: 275 קינטאר שקולים ל-13,750 ק"ג (למעלה מחמש עשרה טונות), ו-300 ל-15,000 ק"ג (למעלה משש עשרה טונות). יתרה מזאת, השימוש שעושה הכותב בביטוי 'הפעם' (bu defāʿ) מרמז שמשלוחים אלה היו אירועים סדירים. אם נניח שעצי ההסקה נועדו למנזר המוולווי בקהיר, אזי הפניות ל'אבי' ול'אחי' במכתב יכולות להעיד שהכותב עצמו היה מוולווי, ואולי כתב מאחד המנזרים המוולוויים הגדולים בארצות המרכז של האימפריה העות'מאנית, כגון מנזר יניקאפי באיסטנבול, הגדול בכל האימפריה."