מסמך משפטי בעברית. מתוארך: יום שני, ח' באדר א' [ה'רצ"ג] = 3 בפברואר 1533. המקרה הספציפי זוהה על ידי אביחיל מנצורה ב-FGP בדצמבר 2021 כמקרה מפורסם מספרות השו"ת של אותה תקופה, "הנערה מטריפולי". התקציר להלן מבוסס כולו על מאמרו של שלמה זלמן הבלין, "תשובת ר' שמואל ב"ר משה הלוי בן חכים / בן חקאן", ישורון לא (תשע"ד), עמ' 41 ואילך. יאקוּתה בת סולימאן בּוּזה מטריפולי (לוב) הושאה בגיל 9 לבן דודהּ פנחס בן בעדאס בּוּזה בשנת 1510, חודשים ספורים לפני שטריפולי נכבשה בידי הכוחות הספרדים (שנשארו בה עד 1530). פנחס נשבה, ויאקותה נותרה עגונה במשך 12 שנה. בינתיים התפשטה שמועה שפנחס המיר את דתו. יאקותה וכמה מבני משפחתה היגרו למצרים. בסביבות שנת 1522 הם פנו לבית הדין בקהיר וביקשו להפקיע את נישואיה בהביאם עדים שהעידו כי הושאה כקטינה ללא הסכמת אביה. על סמך עדויות אלו הפקיעו רבי משה אלאשקר, רבי דוד אבן אבי זמרה (הרדב"ז) ורבי שמואל הלוי חקאן/חכים את נישואיה לפנחס, והיא נישאה בשנית וילדה ילדים בשנים הבאות. ב-1525 השיג רבי שמואל אבן סיד עדויות חדשות מטריפולאים שטענו כי הנישואין נעשו בהסכמת אביה, ועל כן נישואיה השניים בטלים. רבי משה אלאשקר טען שקבלת העדות בידי אבן סיד פסולה (התקבלה בלילה, יאקותה לא הייתה נוכחת, לא נערכה חקירה, הדיינים היו קרובי משפחה, והם היו בורים וטעו בכתיבת התאריך) — ולפיכך אישר את הנישואין השניים. בשנים 1530/31 השיג רבי יעקב בירב עדויות נוספות בעזה ובירושלים מטריפולאים ופסק (לא יאוחר מ-1533) כי חרף הפגמים בעדויות של אבן סיד, אכן לא הייתה כפייה בנישואין הראשונים, נישואיה השניים בטלים וילדיה ממזרים. רבי שמואל חקאן ורבי משה אלאשקר השיבו על תשובה זו, ורבי יעקב בירב השיב על תשובת התשובה שלהם. בשנת 1533 נסע רבי משה אלאשקר לירושלים והשיג יחד עם רבי לוי אבן חביב עדויות נוספות מעדיו החדשים של יעקב בירב. אלה הוזהרו בחומרה שיעידו אמת — וחזרו בהם מעדויותיהם הקודמות. אלאשקר שב למצרים והכריז ניצחון, ונישואיה השניים של יאקותה קוימו. גם רבי אליהו בן בנימין הלוי מאיסטנבול כתב תשובה באותה סוגיה (בתמיכה ביאקותה ובנישואיה השניים) ושלח אותה למשה אלאשקר. הקטע מהגניזה משמר רק את הפינה הימנית התחתונה של המסמך ושתי חתימות, אך הפרטים תואמים באופן מושלם: "...בליל הכלולות שהוציאה הזקן אברהם... והשיאה לפנחס הנזכר בליל הכלולות בעל כרחו של... והכל בעל כרחו של אביה ולא... וחתמנו יום ב' בח' לאדר א'...". על פי התאריך העברי ויום השבוע, השנה יכולה להיות רק ה'רצ"ג / 1533, כלומר עדות זו שייכת לשלב האחרון של המחלוקת. חתומים עליו לא אחרים מאשר משה אבן אלאשקר ושמואל (חקאן/חכים?) הלוי. ראו גם את המסמך שפרסם שמואל גליק ב"שרידי תשובות מחכמי האימפריה העות'מאנית" כרך ג, מסמך מס' 8. (המידע נאסף בעיקר מאביחיל מנצורה, שלמה זלמן הבלין, לירן ידגר ו-CUDL.)
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.