מכתב בטורקית עות'מאנית הממוען למעלם סלמון באלכסנדריה. תיארוך: סוף המאה השש-עשרה או תחילת המאה השבע-עשרה. מכתב אחר הממוען לאותו נמען נושא חותם משנת 1030 להג'רה (1620/21 לספירה). במבוא למהדורתה מציינת ג'יין הת'אווי שמכתב זה נשלח לסלמון אלאסכנדראני, היהודי שכיהן כמנהל המכס של אלכסנדריה. המכתב פותח בפנייה החיבתית "בנים רוחום" (מילולית: "נשמתי" או "רוחי"), אך הפורמליות שבהמשך רומזת ששני הקצינים החותמים מדווחים לסלמון. היררכיית הכוח בולטת עוד יותר במכתב זה, שהוא מכתב רגשי במידה מפתיעה מסולימאן בוסטאנג'י, סוכנו של סלמון (בטורקית עות'מאנית: וכיל). בדרך כלל היה הכינוי "בוסטאנג'י" מצביע על השתייכות לגדוד "הגננים" (בוסטאנג'ילר) בארמון הקיסרי באיסטנבול — או, בייחוד במחצית השנייה של המאה השבע-עשרה, באדירנה — שתפקידם היה לחתור בסירת השאיט של הסולטאן, וכן לשמור על הארמון ועל העיר כולה לצד גדודי חיילי ארמון אחרים. לפי חותמו, המזהה אותו כ"אבן עבדאללה" — כינוי משפחתי המורה בדרך כלל על מתאסלם — סולימאן היה כנראה גם מגויס דבשירמה. הטקסט המרכזי של המכתב מדגים כיצד קציני צבא בכירים אחרים (אע'וואת) פנו אל סלמון כדי שישלם את משכורותיהם, או לפחות ישלים אותן, כאשר מושל מצרים לא היה מוכן או מסוגל לעשות זאת. יכולתו למלא תפקיד כזה הפכה את סלמון לדמות רבת עוצמה במיוחד, בת דמות לפיננסיירים — ובכללם מנהלי מכס אחרים — בחלקים אחרים של האימפריה העות'מאנית במאה השבע-עשרה. בדומה לאותם פיננסיירים, נראה שגם הוא מילא תפקיד באספקת מצרכים חיוניים למצרים, ובראשם — לפחות ככל שמסמך זה מלמד — עצים. בגוף המכתב מציין סולימאן שהוא סיפק, ככל הנראה בשם סלמון, עצים ל"אנשי מדינה" בלתי מזוהים. בתוספותיו בשוליים, מלבד אזכור מכירת העצים בידי סלמון בשם מחמד אע'א, הוא שואל את סלמון על מכירות לבנו של עאמר אבו עלי ולבנו של עמייא עלי — שאולי מדובר באותו אדם. מכיוון שמצרים סבלה ממחסור בעצים, אספקה הגיעה לפרובינציה דרך קבע באוניות מאנטוליה, וסוג משלוח כזה עשוי היה להיות מרכזי בעבודתו של סולימאן בוסטאנג'י עבור סלמון. לפי התיאור הקודם מוזכרים במכתב לפחות ארבעה קצינים נוספים מן הצבא העות'מאני — סינאן אע'א, קאסם אע'א, עיסא אע'א ומחמד אע'א — המכונים לעתים בתארי מעמדם, כמו "סינאן אע'א צאחב-י דולת" ("מגן המדינה") בשורה 8. שותף עסקי נוסף, מעלם אסחאק, נזכר בשורה הרביעית. עיקר תוכן המכתב עוסק בתשלומים ובחליפת מכתבים בין הנזכרים בו. בגב המסמך מופיעים שני חותמות דיו וכתובת נמען בקפל העליון, המחזקים את הסברה שהמכתב אכן נשלח והתקבל בידי הנמען מעלם סלמון אלאסכנדראני, שאף מופיע בקטעים נוספים בטורקית עות'מאנית.