מכתב הממוען לר' פרחיה הרב הגדול. כתוב ברובו בערבית-יהודית

תיאור

מכתב הממוען לר' פרחיה הרב הגדול. כתוב ברובו בערבית-יהודית. תיארוך: ייתכן שמדובר בתקופה האיובית או הממלוכית על פי כתב היד והנוסחאות, אך יש לאשר זאת. המכתב כתוב בלשון של כניעות והערצה יוצאות דופן. השולח מודה לסת צ'יאא על הזמנתה את ה"קטנים" להתארח אצלה, ואת שאר המכתב מקדיש להסבר מדוע לא הצליחו לבוא ולהתנצלויות מרובות על דחיית ההזמנה. עיקר ההסבר ניתן בשורות 14–18 בצד הפנים ובשורות 4–6 בצד האחור, אך הבנתו אינה פשוטה. לפי הכתוב: "מה שמנע אותם מלבוא, האל יודע, הוא החשש לשלומן (ח'לאץ — האם הכוונה ללידה? להחלמה ממחלה?) של הנשים, שכן הן עדיין לא נפגשו עם איש ולא ירדו לבית הכנסת. אלו שהזהירו אותם בעניין זה היו בני המשפחה ו'האב' והאדון ולי אלדולה, שהזהיר אותם לבל ירדו, מחשש פן... וכאשר אירע הדבר (=ההזמנה מסת צ'יאא), שלח האדון ולי אלדולה והזהירם מפני דברי הבריות (=רכילות) עליהם, ומשום כך נמנעו". נראה ש"הנשים" (אלנסאא) הן הן ה"קטנים" (אלצע'אר) שהוזמנו על ידי סת צ'יאא. אפשר שהן בהיריון (או חולות?), והדבר טרם פורסם ברבים.