מכתב בעברית, מאוחר ואינו מגניזת קהיר. שמות השולח והנמען לא נשתמרו

תיאור

מכתב בעברית, מאוחר ואינו מגניזת קהיר. שמות השולח והנמען לא נשתמרו. השולח הוא ככל הנראה דיין מסייר, כפי שעולה ממכתב זה וממכתב דומה נוסף שכתב. במכתב הוא מתאר מקרה משפטי מרתק שהתרחש "במעמד אנשי העיר" של שוכו — אולי זַאכּוֹ שבכורדיסטן, שהייתה בה קהילה יהודית חשובה. השולח מסביר שיביא גרסה מקוצרת של הסיפור, שכן כבר שלח מספר מכתבים קודמים בנושא ולא זכה למענה. לפי תיאורו, הוא הגיע לשוכו והשתתף באסיפה, וחקר את אבי הנער: "ספר לי על נישואי בנך הצעיר." האב השיב במעמד אנשי העיר: "הייתה לי בת בכירה והשאתיה, והיה לי בן צעיר, ואמרתי (בלבי), 'אתן את בתי לאיש ואביא אישה לבני במקום בתי למלאכת הבית, וכשיגדל תהיה לו לאישה.'" הדיין הקשה: "האם בנך ידע מכל זאת, שהבאת לו אישה? או שביקש ממך להביא לו אישה? והבין את מהות האישות?" השיב האב: "בני לא הבין את מהות האישות, ולא סיפרתי לו שאביא לו אישה, ולא ידע מה אישה, אלא אמרתי לבני שאביא אישה במקום בתי למלאכת הבית, עד שיגדל ואז תהיה לו לאישה." וכל אנשי העיר שבאסיפה אישרו: "כך היה הדבר. הוא לא סיפר לבנו שיביא לו אישה, ובנו לא ידע מה אישה, אלא הוא עצמו יזם והביא אישה למלאכת הבית במקום בתו." הדיין המשיך לחקור: "בן כמה היה בנך כשהבאת לו אישה?" האב השיב: "איני יודע," וקם אחר ואמר שהיה כבן ארבע עשרה. הדיין שאל: "כשהבאת אישה לבנך, האם היו לו שתי שערות בערווה או לא?" ענו הנוכחים: "לא היו לו שתי שערות כשהביא לו אישה." הדיין הקשה: "האם ייתכן שבכל זאת היו לו שתי שערות?" השיבו: "איננו יודעים." אז קם אדם נוסף וסיפר: "כשברחה אשתו ממנו אמרה, 'איני חפצה בו, כי אינו ככל האדם.' בדקתי את ערוותו בפני אנשים אחרים ולא ראיתי שום שיער, היה כנער צעיר ללא שיער. כל זה היה בפסח כשברחה אשתו... לא היו שערות ולא גומות (?) בערוותו..." השולח מציין שבמכתב הקודם ששלח מופיע הסיפור המלא, וכאן הוא מקצר. הנער חלה (וכנראה מת), והאישה נפלה לזיקת ייבום מול קטן בן שש, ואין מרגוע לרגליה, ואין מי שיפעל למענה, והמצב חמור עד כדי כך שהיא שוקלת להמיר את דתה. הפירוט המלא ניתן במכתב הקודם.