JRL G 63

תיאור

חוזה נישואין בכתב ערבי. מתוארך ל-29 ד'ו אלחג'ה 1002 להג'רה (1594 לספירה). בקטלוג נרשם התאריך כ-31 בינואר 1680 (29 ד'ו אלחג'ה 1090 להג'רה), אך זיהוי זה אינו יכול להיות נכון מאחר ש"اثنين" מופיע באופן ברור כספרה האחרונה בתאריך. בהקדמה למהדורתה כותבת ג'יין הת'אווי: "מסמך זה של בית דין שרעי דומה לחוזה נישואין, אם כי בצורה מקוצרת מאוד. הוא מתוארך ל-29 ד'ו אלחג'ה 1002 (15 בספטמבר 1594), כתוב בדיו חומה נוטפת למדי שדהתה כעת מאוד, ובכתב מגרבי המאופיין בכמה אותיות בעלות צורה משונה, בולטות במיוחד ד' וט'. ייתכן שנערך בצפון אפריקה והובא לאחר מכן לקהיר, או שנרכש בצפון אפריקה.... בני הזוג הם עלי אבן חדואא (כלומר 'רוח הצפון', או בוריאס) ואלזהראא (כלומר 'הזוהרת ביותר') בנת אחמד. הם מוסלמים בוודאות, אם כי השמות עלי וזהראא מתועדים גם כשמות יהודיים בגניזה ה'קלאסית'. עלי הוא מקבילו של השם העברי עלי, השם הגברי הנפוץ ביותר בגניזה של ימי הביניים. החתן נושא את הניסבה אלמדיוני, ככל הנראה התייחסות לעיירה מדיונה (Mediouna) בצפון אלג'יריה או בצפון-מערב מרוקו.... בנוסף ל-20 הדינרים, עלי מתחייב לתת לאשתו שפחה; המונח שמופיע במסמך, אַמָה, מתייחס למשרתת בית, להבדיל מפילגש.... תכונה יוצאת דופן נוספת של המסמך היא שלאחר התאריך ולפני חתימות העדים, הסופר מציין תוספת לחוזה מטעם אחמד, אביה של אלזהראא, הדורש שהשפחה תשרת את קדור, אחיו של עלי, למשך כל הנישואין. המסמך אינו מספק רמז לסיבה שבגינה אחמד היה מציב תנאי זה."

Princeton Geniza Project description: Marriage contract in Arabic script. Dated 29 [Dhū] l-Ḥijja 1002 AH (1594 CE). The JRL catalogue lists the date as 31 January 1680 (29 [Dhū] l-Ḥijja 1090 AH) but this designation cannot be correct given that "اثنين" is clearly rendered as the final digit within the date. In the introduction to her edition, Jane Hathaway notes: "This sharīʿa court document resembles a marriage contract, though in much-abbreviated form. Dated 29 Dhūʾl-Ḥijja 1002 (15 September 1594), it is written in rather runny brown ink, now badly faded, and in a Maghribī hand that features several oddly- formed letters, notably د and ط. It may have been drawn up in North Africa and later transported to Cairo, or it may have been acquired in North Africa.... The couple are ʿAlī ibn Ḥadwā (‘the north wind’, or Boreas) and al-Zahrāʾ (‘the most radiant’) bint Aḥmad. They are certainly Muslim, though ʿAlī and Zahrāʾ are also attested as Jewish names in the ‘classical’ Genizah. ʿAlī is a cognate of the Hebrew Eli, the most common male name in the medieval Genizah. The bridegroom carries the nisba Madyūnī, probably referring to the town of Madyūna (Mediouna) in either northern Algeria or northwestern Morocco.... In addition to the 20 dinars, ʿAlī pledges to give his wife an enslaved woman; the term used, āma, connotes a domestic servant, as opposed to a concubine.... A final unusual feature of this document is that following the date but before the witnesses’ signatures, the scribe notes an adden- dum to the contract by Aḥmad, al-Zahrāʾ’s father, who requires the enslaved woman to serve ʿAlī’s brother Qadūr for the duration of the marriage. The document provides no clue as to why Aḥmad would introduce this condition." (Hathaway, Ottoman-Era Documents from the Cairo Geniza, 327-328, 330-331)