מסמך משפטי. הסופר: אברהם ב"ר יצחק התלמיד (על פי כתב היד). מקום: פוסטאט. תאריך: יום שני, כ[ז] בכסלו שנת 1405 למניין השטרות, היא שנת 1093 לספירה. עלי ב"ר יפת אבן אלואסטי הוזמן לבית דינו של דוד ב"ר דניאל ב"ר עזריה הנשיא (כיהן בשנים 1082–1094) על מנת לברר את מעמדה ההלכתי של בתו מלאח. עלי, שנהג לנוע בין פוסטאט לאשקלון, מצהיר כי רכש באשקלון שפחה נובית ושמה אכתרי (Aktharī? Ukthurī? Akthirī? Ikhtarī?) יחד עם בתה, לצורכי עבודות הבית. לאחר שמתה הבת, שחרר עלי את הנובית ונשא אותה לאישה, בפיקוחו של רב אליה הכהן הגאון (כיהן בשנים 1062–1083). לימים ילדה לו את מלאח, שהגיעה עתה לפרקה. בפוסטאט התעורר החשש כי מלאח היא-היא הבת המקורית שעלי רכש בשעתו ואשר לכאורה מתה. עלי מציג שני עדים מאשקלון המאשרים כי בשעת נישואיה לעלי לא היה לאישה כל ילד. בהמשך נשאלו העדים מה היה פרק הזמן שבין הנישואין ובין לידת מלאח, אך לא ידעו להשיב. מכל מקום, מאחר שברור כי מלאח נולדה לאחר שחרור אמה, מכיר בית הדין במלאח כיהודייה כשרה לכל דבר ומתיר לה להינשא לכל מי שתחפוץ. זהו אחד המסמכים המאוחרים הידועים לנו מתקופת כהונתו של דוד ב"ר דניאל, ואחד המעטים שבהם הוא נושא את התואר "ראש הגולה" — ואף לא אחד מהם קודם לשנת 1092 לספירה. הערה: השמורה מורכבת משני מסמכים משפטיים, שניהם בכתב ידו של אברהם ב"ר יצחק התלמיד, אשר הודבקו זה לזה בזווית של 180 מעלות. (המידע מבוסס על פרידמן, ריבוי נשים בישראל, עמ' 314–319.) נראה כי קטע נוסף היה במקורו מחובר לחלק העיקרי של המסמך, או למצער נוגע לאותה פרשה עצמה; ראו רשומה נפרדת.
תרגום לעברית
צד א
[שהדותא דהות] באנפנא אנחנא שהדי דחתמות ידנא
[לתתא] בכתבא [ד]נ[ן כן ה]וא בבי דינא רבא שלכב גד קד מר
ור אדננו [ד]וי[ד] הנשיא הגדול ראש גליות כל ישראל //ירום הודו// בן כב גד
קד מר ור אדננו דניאל הנשיא [ה]גדול ראש ישיבת גאון יעקב, מנוחתו
כבוד. הופיע (בבית הדין) מר עלי בן יפת, המכונה אבן אלואסטי, והעיד ש[הוא] קנה
בעסקלאן שפחה נוּבית (גַ'ארִיָה) לשירות (בית), הנקראת אב[...]; [נקשר אליה ונולדה לו] בת [ממנה]
הבת מתה, ואחר כך כתב גט שח[רור ...]
ונשא אותה בכתבה ובקידושין, ונולדה לו ממנה [בת ...]
הדבר היה בנוכחות המקדם // כב גד קד מר ור אליה הכהן ראש ישיבת גאון [יעקב, שהיה] // באותו זמן בעסקלאן, וכי [...]
בעניין זה, בלי לפקפק ובלי להטיל ספק ובלי [...]
נישואיה, לפי דעת חברינו הקד[ושים] המ[קובלים(?)], שיואיל [...]
בעניין הבת הזאת, ששמה מלאח, מן [...] ולא [...]
אם יקבל זאת על עצמו — הרי מו[טב], ואם לאו — יעשה בזה מן ק[...]
ז"ל, כי אין כוונתו אלא לקידוש (שם) ה' יתעלה זכרו ולדיני ישראל [...]
שיהיו הקידושין והכתובה על פי מה שמסרה האומה ז"ל. והביא [שני מן בית דינא]
רבה נטרוהי מן שמיא, [שהעידו] שהם היו נוכחים בעסקלאן במקום ש[...]
כתב גט שחרור //וכתבה//, ולא היה עמה ולד; ואחר כך נולדה [לו ממנה בת ה]
נקראת מלאח. נשאלו: "האם ידוע לכם עדות מצטרפת כמה זמן עבר בין נישוא[יה לבין לידת הבת],
כדי שיהיו הורתה ולידתה בקדושה?" אמרו: "לא נאמר ל[נו..., אך אנו מעידים בפני]
ה' יתעלה זכרו, ובנוכחות ראש הגולה //יגדל כבודו//, שגט ש[חרורה נכתב לפני שנולדה לו]
הבת בפרק זמן (כלשהו), ולא נאמר לנו כמה הוא הזמן." וכאשר [שמע אדננו דויד הנשיא ראש הגולה כי]
לידתה היתה בקדושה, התירה לבוא בקהל ישראל [...]
אז ציוה אותנו לכתוב לו על כך מעשה בית דין, שיהיה ביד[ו כראיה... לנישואין ב]
כסליו ד[ש]נת אלפא וארבע מאה וחמש שנין למנינא דרגיליננא ביה ב[פסטאט מצרים דעל]
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Mordechai Akiva Friedman, Jewish Polygyny (in Hebrew) (Tel Aviv: Bialik, 1986)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.