עצומה מרב שלמה בן יהודה אל הח'ליפה אלט'אהר (גוף המסמך – מתן – בלבד) שבה הוא מגן על מעמדו מול יוסף אלסג'למאסי, מנהיג הקהילה העיראקית בארץ ישראל. תיארוך: המסמך המקורי נכתב בסביבות שנת 1030, אך ההעתק שלפנינו עשוי להיות מאוחר ממנו בכמה עשורים. נדון על ידי ח'אן ביחס לעצומות מהגניזה, אצל רוסטו בעבודתה על המינות (Heresy) ובמקומות נוספים, וכן בספרה The Lost Archive. לדעת גיל, כתב היד הוא של אברהם הכהן בן יצחק בן פראת'; ואילו לדעת רוסטו, מדובר באותו כתב יד שבו נכתבו שני מסמכי גניזה נוספים.
תרגום לעברית
צד א
ואשר לטענה בזכות שני בתי הכנסת ושתי הרשויות — כבר דחה אותה אבן
סג'למאסי, שכן אם מותר שיהיו שתי רשויות, יהיה מותר שיהיו
שלוש ואף יותר מכך, ודבר זה יביא לאין־קץ של מהומות,
לגזל קרקעות ורכוש, לחילול הנשים ולביטול הזכויות.
החסד המוענק [לי] יהפוך אז ללא־חסד כלל, ולא יהיה אפשר להוציא אף מן הפשוט
שבבני אדם את המגיע ממנו. וחוק דתנו הוא שלא תהא רשות מעל
רשות ירושלים, כי עיר הקודש היא הפונה שאליה מכוונים כל [היהודים] בתפילתם, וה' יתעלה ציווה
לציית לפקודות הראש שיהיה בירושלים ולהיכנס
תחת מרותו, ומי שממרה את פיו — כאילו ממרה את פי ה'. הדבר מפורש
בתורתם. וכשם שאין קיום לגוף בעל שני ראשים, כך אין
יציבות לעיר עם שני רבנים. ובתי כנסת אלה של העראקין מיוחסים
אליהם משום שיש להם מנהג לחגוג יום שני לאחר
שחגגו עמנו את החג. וראשי ירושלים התירו להם זאת
דרך מחווה מיוחדת, כדי שיוכלו להתפלל שם ביום חגם, שהוא
יום למחרת חגנו שחגגו עמנו, אך לא זולת
זאת. וההוכחה לאמיתות דברי עבדיך היא שבארץ ישראל
יש מקומות שיש בהם בתי כנסת של עראקין, אך אלה הם רק
לתפילה בלבד, ואין בהם דיין ולא שום פקיד אחר. וכל מה שמותר
להם — ניתן להם דרך מחווה מצד הראש שבירושלים בכל עת, שכן
בואם לירושלים הוא לצורך העלייה לרגל. וזה שעורר עניין זה — הם הכת
המתלהמת של יוסף, המסיתה לטובת ראשי עראק. שכן קשרו
עמו קשר, שאם יעלה בידו להשיג את חתימתך המאשרת לו
ראשות — יחזק זאת אותם במה שהתכוונו לעשות בעבור יוסף וחבריו.
ואדוננו — צלואת אללה עליה ועלי אבאיה אלטאהרין — בחכמתו
יענה לבקשת עבדיו למנוע את אותם אנשים
המנסים לפצל את מה שהוענק לעבדך; שכן
כאשר יהיה לו שותף בחסד זה, ייהפך הדבר לרועץ. וכבר ה'צרות ה'טהורות [כלומר הנכבדים המנוחים] נתנו הענקות
בסג'לאת (כתבי מינוי) רבים לראשים רבים במרוצת הדורות — הדואוין (הארכיונים)
יעידו על כך — ומעולם לא נתנו לאיש מהם שותף במה שהעניקו
להם, כי לשון סג'ל השלטון — אעז אללה נצרה — נוסחה [...]
ושלום ה'וד מ'עלתך י'רבה א'ל י'מעט ושלום
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, "Congregation versus Community: An Unknown Chapter in the Communal History of Jewish Palestine," Jewish Quarterly Review 44, no. 4 (Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press, 1954), 291-304., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.