פתק בכתב ערבי מאת בו סעד אבן אלדיאן(?) אל אישה

תיאור

פתק בכתב ערבי מאת בו סעד אבן אלדיאן(?) אל אישה. המילים "כשני עדים כשרים נאמנת" נכתבו בעברית. בתרגומו של גויטיין: "גבירתי, סת צלף באה לבקרני וסיפרה לי מה שאמרת לה. והנה, גבירתי, יש לי ילדים; אם תראי לנכון להשאירו במסגרת הסכם האירוסין שלי (או: ברשותי) — טוב בעיניי; אך אם תעבירי אותו עבורי לאדם אחר, תיטיבי עמי מאוד. אני גם נאמנת וכו' בעניין זה. אם תעשי זאת עבורי, מעשה זה יוערך מאוד". ה"הוא" (או: "זה") המסתורי שבפתק היה עשוי להיות עבד־זכר שהגיע לרשותה של האלמנה בעלת הילדים כתשלום על המגיע לה לאחר מות בעלה. מטעמי צניעות הוכנס העבד לביתה של "הגבירה", אשר הציעה לכלול אותו בנדוניה שהאלמנה תביא עמה אל נישואיה החדשים. אולם האלמנה העדיפה מזומן, שכן עבד־זכר היה יקר־ערך אך לא הביא תועלת מעשית מרובה לה ולילדיה. העברת הבעלות על עבד הייתה עניין עדין; לפיכך מדגישה האלמנה שבנישואיה הראשונים ניתנה לה נאמנות מלאה, ואיש אינו יכול לערער על זכויותיה הקנייניות. תהא אשר תהא הפרשה שמאחורי הפתק הקטן הזה, ראוי לתשומת לב הדגש שניתן על זכות ה"נאמנות". סת צלף — "הגבירה שאין להגיע אליה" — מופיעה גם במקור נוסף מן המאה השלוש עשרה, אך פתק זה נראה שייך למאה האחת עשרה. קיימת גם סת צלף אחרת שנשלחו אליה דרישות שלום במקור נוסף.