מכתב מרופא בסלוקיה (סילִיפְקֶה) אל בעל אחותו, ככל הנראה בפוסטאט. מתוארך ל-21 ביולי 1137. הקיסר הביזנטי יוחנן השני קומננוס היה בדרכו לאנטיוכיה — שהחזיק בה אז ריימונד מפואטייה — וחלק מצבאו הרב־עוצמה עבר בעיר שממנה נשלח המכתב. הביזנטים הגיעו לשערי אנטיוכיה ב-29 באוגוסט, אולם המכתב מוסר שמועה כי העיר כבר נפלה ארבעים יום קודם לכן. הכותב, רופא במקצועו, אף מביע ציפייה שהקיסר יכבוש גם את חלב ואת דמשק, ומזמין מראש ספרי רפואה שייבזזו שם מבתי עמיתיו למקצוע. הכותב היגר ממצרים הפאטמית לביזנטיון. לפי גויטיין, ייתכן שנסע בתחילה עם הצי הפאטמי, שכן הוא מונה מכתבים ששלח בשנים קודמות ממחנה הצבא ביפו, מרודוס ומהאי חיוס, שנכבשו על ידי הצי הוונציאני ב-1224. הרופא גם שהה בקושטא בטרם התיישב בסלוקיה ונשא לאישה אישה בעלת שם יווני (קוראסי). הוא חוזר ומתאר עד כמה התעשר, על אף שהגיע חסר־כל, ומפציר בקרובי אשתו ללכת בעקבותיו ולהצטרף אליו, יהא אשר ייאלצו להשאיר מאחור. [רקטו 1–8:] פותח בדיון על פוריות אחותו; היא כבר ילדה לנמען שתי בנות, והוא מקווה עתה, ככל הנראה, לבן. היא לא הצליחה להרות "בשל כחישותה"; הכותב סבור שיוכל לתת לה תרופות שיאפשרו לה להרות "אפילו לאחר הכחישות". (גויטיין קורא שֻׁרְב במקום שַׁחְב, וזַוַאל במקום הֻזַאל, ומתרגם: "אחותי לא הרתה חרף התרופות הרבות. אילו היית כאן, הייתי מסדיר את הריונה, חי נפשי, אפילו לאחר שחדלה מלדת".) אשתו של הכותב עצמו מעולם לא הרתה אלא בעזרת תרופות. [רקטו 8–9:] הכותב לא הצליח לרפא את אברהם, "הקבצן הקטן מעכו", שנפטר והותיר את בנו יתום. [רקטו 10–17:] הכותב מספק רשימה מפורטת של הנדוניה שנתן לחתנו שמואל בן משה בן שמואל, הסוחר הלוֹנְגוֹבַּרְדִי, בשווי כולל של 200 דינרים. [רקטו 17–21:] הכותב מסביר שייתכן שמכתביו לא הגיעו לתעודתם משום שנהג לצרף אליהם חומרי מרפא יקרי ערך, ובהם רוֹבּ תוּת (תרכיז תות), רִיבַּאס, בַּרְבַּארִיס (ברבריס), עלים ותמצית של רַ'אפִת (אגרימוניה, שתורגם קודם בטעות כגנציאנה), ואַפְסִנְתִּין (לענה). [רקטו 21–27:] הוא מונה חמישה מכתבים ששלח בשנים עברו תמורת מכתב יחיד שקיבל בחזרה, ובהם מכתבים לאבו זכרי יחיא ולאבו נצר בן יצחק. [רקטו 27–31:] הוא מביע משאלות משיחיות, מצטט מדניאל י"ב 11 ופיוט להבדלה שחיבר אביו של הנמען. [רקטו 31–38:] הוא כותב על אושרו הרב ועל עושרו, ובכלל זה בית בשווי 200 דינרים ו-400 חביות יין. [ורסו 1–4:] אם הנמען אכן יצטרף אליו, עליו להביא את ספרי הרפואה שהכותב הותיר מאחור. בין כה וכה, הוא מקווה להשיג ספרי רפואה מבזת חלב ודמשק. [ורסו 4–22:] הוא מוסר ידיעות על בני משפחה וידידים. [ורסו 22–24:] הוא מבקש רבע דירהם של זרעי מְלוּחִיָּה (מלוכיה), יַבְּרוּח (דודאים) וחִטְמִיָּה (חוטמית), משום שאלה אינם מצויים במקומו.
תרגום לעברית
צד א
"אישה כי תזריע" (ושאן...) בן
זכר, כפי שכתבתי אליך. פיוט חיברתי בעברית, ואולי יגיע [אליך].
אמרתי בו "יוחברו עצמי עם זקיני", ותראה לי צאצא, "בן זקונים".
ואולי יזכה אללה בכך בנוכחותך; ואם יהיו שלוש בנות — פרנסתן על אללה יתעלה
שמו. וכמה נעצבתי משלא הרתה בתי מרוב הרזון,
ולוּ הייתי נוכח הייתי מטפל בהריונה, בחיי, לאחר הכחישה.
אך אין תחבולה כנגד גזרת הזמן: הרי אשתי, בלי שום מחלה כלל, לא הרתה מעולם.
ואבן אלשׁבּיעי ביקש ממני את מחפוּצה עבור בן אלסֻּעילִך מ־
אנשי עכו, אך לא נסתייע הדבר. וכבר נפטר //אברהם\\, ונשאר בנו יתום, והדבר לאללה.
וכתובות העיר [דורשות] הרבה. נתנו לחתננו ר׳ שמואל בן ר׳ משה
בן שמואל התאגר (הסוחר) האִנגֻ׳בּארדִי (הלומברדי): זהב כד"ש, כסף ראטל אחד, בגד
דיבּאג' (רקמת משי מוזהבת), שני בגדי משי, שני בשתין קיתין, ושני קישוטים חדשים, //ומזרח\\ (וילון?) של משי,
ד׳ גלאיל (חלוקים), שני בגדי כותנה, י׳ עמאמות ארוכות וקצרות, מיטה וכילתה,
ועקאקיר (עשבי מרפא) — שיש להם ערך ומחיר אצלכם, וזו הסיבה שלא מגיעים
המכתבים. והודיע לי מוסר כתבך שהשיך אבו זכרי יחיי נוכח אצלך,
וכי אשתו נפטרה. והתפלאתי איך לא היה קל עליו, ולא על
השיך אבו נצר בן אצחק ז"ל, להתחסד עמנו בארץ אלרוּם (ביזנטיון) [ולשלוח] במכתב
עברי. ואללה יודע שלא עברה שנה ולא תעבור אלא ומכתבַי
נשלחים אליכם. והנה חמישה מכתבים תשובה למכתבך האחד: א׳ עם
מוסֵר, ב׳ דרך מיעיר המלוכה — זה. ג׳ מסֵיוואן, ד׳ מן העסכ[ר] (הצבא) מ־
יאפו, //ה׳ מרודוס\\. אמרתי: אולי יגיע אחד מארבעה. ומי יתן ואללה יזכה אותך לנבואת דניאל,
"ושמה יוסאר התמיד". ואללה יקיים עלינו ועליכם כמו שאמר
אביך זצוקל בהבדלה ששלחתיה אליך עם
בן אחותך אל חִיוֹ (כיוס): "לאפרחי אזי יקביץ מיארקה ומיעקה
ומצוקה ולמעוז ליום צרה". ואשר למצבי וסיפורי — על כללות
השלום, כמו שאמר כלב בן יפונה הקנזי ליהושע בן נון ע"ה.
ואם דעתך לבוא — אל תצטער על שום דבר שתשאיר שם, כמו ש־
אמר יוסף ע"ה ליעקב אבינו. מה שאבד מאללה — יש לו תמורה. וכבר בניתי
את הבית בעלות של כמאתיים דינרים, ויש לי ת׳ מַטַר יין, כל מַטַר עשר טמאיות.
וכתבתי אל יחיי ואחיו חתני וידידינו, עברית וערבית.
ואני מכובד בעמי, מצליח במלאכתי, נכבד בעיני ראשי
[עי]ר[י] . . . לי אתך, ולה' התהילה והשבח. ואם יזדמן
צד ב
לך לבוא הנה, יהיו איתך המכתבים שהשארתי שם;
אף שכבר הוריתי לרוֹשַׁאנָא שאם יגיעו אליהם מצוֹבָה (חלב)
ומדמשק מכתבים טובים, ישלחו אותם אלי. וכבר כבשו הם עם
אנט[אכ]יה (אנטיוכיה), לפי מה ששמענו. אשר לאבו אלחסן בן בת דודי,
כבר כתבתי 10 מכתבים שנפטר בבית אבו עלי חתן החבר
הבגדאדי אלזלבא[ני] בקוסטנטינה, וסיפרו שהשאיר כסף
ובגדים ועותקי ספרים. והידיעה לה', ומצטער אני על מה שאירע לבת דודי.
וה' יודע על כל בני משפחתי — לולא מיעוט הביטחון, הייתי שולח ממה
שנתן לי ה', לא לה בלבד. וכבר כתבתי לשיך אבו זכרי
לנחמו על אמו ודודתו ובנה אבו אלפצ׳ל ז״ל. וכבר
כתבו חמי ובנו מכתב עברי עם מוסר מכתבך,
בשבח ובאהבה. ואל תשוב לכתוב עליו "אלמעלם" (המורה), כי
זהו חיסרון בעיניהם, שהרי האיש "ראב" (רב), ובנו תלמיד ר׳ הלל ז״ל,
וחמי תלמיד סבי ותלמיד ר׳ ..מ. ז״ל, והוא היום בבא..יה,
שהיא מסלוקיא כמו שמצרים היא מן הפיום. וכבר השיא את בנו שם,
וכל טוב העולם אצלם, כמו הפיום, והוא להם "ראב" (רב) ודרשן
ודיין וראש, והם כמו 50 בתים — יברכם אל. והוא ובנו לעיתים קרובות
אצלנו. ובן אלצהרגתי — הרי שנפטר הוא ובנו, ונשארה
אשתו בת בן שמילה. יידע אדוני, אחיו ר׳ שלמה,
שאני מנשק ידיך ועיניך, וכן כֻרְשִׂי וילדיה,
וחתננו וחמי ובנו ואשתו, ועיני בתי היקרה, ובן דודי
ודודתי ואחיותיה, וכל מי ששאל עלינו, ובן דוד אמי בנאמון.
וכבר כתבתי אליו ואליכם בעניין רבע דרהם זרעי מלוכיה (ירק)
ויברוח (דודאים) וח׳טמיה (חלמית), כי אין לנו מהם כלום, ולא הגיע אלי
דבר עד עתה. נכתב בראש חודש אב שנת א׳תמ״ח לשטרות.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, "A Letter of Historical Importance From Seleucia (Selefke), Cilicia, Dated 21 July 1137" (in Hebrew), Tarbiz / תרביץ 27, no. 4 (n.p.: Mandel Institute for Jewish Studies / המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, 1958), 521-535., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.