T-S 13J35.1 + T-S 20.94

תיאור

מכתב מיהושע השופט, ככל הנראה אל קהילת חלב. תיארוך: בערך 1020 לסה"נ (לפי גיל) או בסוף שנות העשרים – ראשית שנות השלושים של המאה ה-11 (לפי פרנקל). גיל זיהה את השולח כיהושע בן יאיר הכהן, הכותב מטבריה. לעומתו, פרנקל טען שהשולח הוא יהושע אללאד'קי, הכותב מאלרקה (כלנה). המכתב מספר על הופעתו של נשיא מתחזה בשם שם טוב, אשר הציג מסמך שייחוסו עד בית דוד המלך. הוא השתלט על הקהילות היהודיות במצרים ובארץ ישראל, גבה מסים, מינה ממלאי מקום ושליחים — שהמכתב מכנה אותם במונחים יווניים "קנטורין" ו"אוקונומים" (קנטוריון = centurion, ואוקונומוס = oikonomos) — אשר ישבו בדין. אנשי כל הקהילות "ממצרים ועד כלנה" קיבלו את מרותו, צייתו לו וכיבדוהו. כעבור שנתיים, משנודע שהוא נוכל, גורש מטבריה — שהייתה מרכז פעילותו המנהלי — ומת בדרכו ל"אדום", כלומר ביזנטיון (לפי פרנקל). הזיהוי של הנמענים כקהילת חלב מתבסס, ככל הנראה, על האמירה בשורה 58 שלפיה המכתב נכתב כמענה לבקשתו של יעקב החבר, המזוהה הן על ידי גיל והן על ידי פרנקל כיעקב בן יוסף החבר, ראש קהילת חלב. ארנולד פרנקלין דן במסמך זה ומספק תרגום חלקי: "אחינו, ידועים לכם הדברים הנוראים שאירעו לקהילתנו ולקהילתכם, למצרים, לירושלים ולכל ארץ ישראל, מידי אותו הקרוי נשיא, אשר רכש לעצמו שם טוב [או: שנודע בשם שם טוב] והחזיק בידו ייחוס. הוא פסק הלכות, גרם תלאות, מינה עוזרים וממלאי מקום, כתב אגרות, שיגר רצים, גבה מסים ועבר ממקום למקום כשהוא שופט את ישראל... בארצכם היו לכם הסנהדרין והחברים, חכמים ותלמידים, אשר גיבורים בתורה יותר מכולם, ובכל זאת נכנעו למרותו ונהגו בו כבוד והדר, ולא בדקו את ייחוסו כראוי. הם שתו את דבריו בצמא, שיבחוהו, הספידוהו בפני האומות והיללוהו לפני מלכים ושרים בכל מקום שאליו הגיע, מפוסטאט ועד אלרקה. לא חכם, ולא 'ראש', ולא תלמיד עמד בדרכו; חרמותיו נשמרו ופסיקותיו נרשמו לעיני כול. כעבור שנתיים נחשף שאינו נשיא, ושהקהילות לא הבחינו בכך שהייחוס שלו היה מזויף. אף על פי כן הוסיפו לכבדו, בטענה שהיה תלמיד חכם".

Princeton Geniza Project description: Letter from Yehoshuaʿ ha-Shofeṭ probably to the community of Aleppo. Dating: ca. 1020 CE (Gil) or late 1020s—early 1030s (Frenkel). Gil identified the sender as Yehoshuaʿ b. Yaʾir ha-Kohen, writing from Tiberias. Frenkel has argued that the sender is rather Yehoshuaʿ al-Lādhiqī, writing from al-Raqqa (Kalne). "The present letter recounts the appearance of a false nasi named Shem Ṭov, who waved a document tracing his lineage to the royal house of King David. He gained control of the Jewish communities in Egypt and Palestine, levied taxes, appointed deputies and envoys – whom the letter refers to by the Greek terms kantorin and okonomim (kenturion = centurion and oikonomos) – who sat in judgment. The people of all the communities “from Egypt to Kalne” accepted his authority, obeying and honoring him. Two years later, when it became clear that he was an imposter, he was expelled from Tiberias – his administrative center – and he died en route to “Edom,” i.e., Byzantium" (Frenkel). The identification of the addressees as the community of Aleppo seems to be based on the statement in l. 58 that this letter was a response to a request made by Yaʿaqov he-Ḥaver, identified by both Gil and Frenkel as Yaʿaqov b. Yosef he-Ḥaver, the leader of the community of Aleppo. (Information mainly from Gil and Frenkel.) Arnold Franklin discusses this document and provides a partial translation: "Our brothers, you are aware of the terrible things that befell our community and yours, Egypt, Jerusalem, and all of the Land Israel, at the hands of that so-called nasi, who acquired for himself a good reputation [or rather: was known as Shem Ṭov] and had in his possession a genealogy. He issued rulings, caused vexations, designated assistants, appointed deputies, wrote letters, dis- patched runners, collected taxes and traveled from place to place ad- ministering justice to Israel. . . . In your land you had the Sanhedrin and ḥaverim, scholars and students, who are more valiant in Torah than all others, yet they submitted to his authority and treated him with honor and respect, failing to check his lineage properly. They imbibed his words with thirst, praised him, eulogized him before the nations and extolled him in front of kings and princes everywhere he went, from Fustat to Raqqa. Neither scholar, nor 'head,' nor student hindered him; his bans were upheld and his rulings were registered before all. After two years it was revealed that he was not a nasi and that the communities had failed to recognize that the lineage he claimed was false. Nevertheless, they continued to respect him, insisting that he was a scholar" (Franklin, This Noble House, 85–86).