מכתב כנראה מרבי שלמה בן אליהו, ככל הנראה מפוסטאט, אל דודתו מצד אביו (אֻם דאוד) ודודו מצד אביו (אבו מנצור)

תיאור

מכתב כנראה מרבי שלמה בן אליהו, ככל הנראה מפוסטאט, אל דודתו מצד אביו (אֻם דאוד) ודודו מצד אביו (אבו מנצור), כנראה באלכסנדריה. הכותב מספר שהוא (ואולי גם בני משפחה נוספים) שרויים בצער בעבור אבו זכרי, בוכים וצמים למענו. הוא מבקש שישלחו לו חצב ים (ענצל) כיוון שהוא הולך וכלה מחמת מורסה או נגע עורי אחר (חבה). באשר לסת אלימן, היא ממשיכה לשלוח (? תוצלת פי תסייר) קבקבי מרחץ (קבקאב), והוא היה חפץ לגמול לה כראוי אך אינו יכול לצאת לאלכסנדריה בשל מס הגולגולת, אף שהוא כן מעוניין (לעזוב את פוסטאט ו-?) להתקרב אל ארץ שאם. הוא מפציר בדודתו ובבתה — כנראה אותה סת אלימן שנזכרה קודם, והיא גם הסת אלימן ששלמה ידוע כמי שחיזר אחריה ללא הצלחה על פי מקורות אחרים — לבוא ולשהות עמו. הוא אינו יכול לשאת את הפרידה ממנה. "דודי בו מנצור, היא בתך ואני בנך! כל מה שתראה לנכון שייעשה, עשה". בנוסף לכך הוא מוסיף פוסט-סקריפט ובו הוא מציין כי בשבוע זה בלבד פנו אליו ארבע משפחות מכובדות שונות (כנראה בהצעות נישואין), "ואם לא תבואו, תשמעו על אחת מהן, ותתחרטו, ותגרמו לי להתחרט, שכן אני עורג אליכם ומחפש אתכם". (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)